על כסילותם של מבקרי המקרא
היסוד המרכזי של רוב מבקרי המקרא המאוחרים היא ההנחה כי התנ"ך כולו נכתב או נערך תחת השלטון של ממלכת יהודה, ולפיכך תוכנו עוצב כביכול בהתאם לצרכיהם המדיניים והפוליטיים של מלכי יהודה.
ואולם, הסיבה שטיעון זה מצליח להתקבל על ליבות בני האדם נובע בעיקר מסיבה אחת פשוטה - אנשים לא יודעים מה כתוב בתנ"ך. אילו ידעו היו מבינים שהתנ"ך הוא הספר האחרון שניתן לומר עליו כי הוא משרת את האינטרסים של ממלכת יהודה. ישנם דוגמאות רבות לכך, אולם הפעם נעמוד על נקודה אחת בלבד - סיפור לידת השבטים.
בתקופת התנ"ך עם ישראל נחלק לשני ממלכות - ממלכת יהודה וממלכת ישראל. מלכי יהודה, שהיו צאצאים של דוד המלך, נמנו על שבט יהודה, מזרעה של לאה, ואילו מלכי ישראל נמנו על שבט אפרים, מזרעה של רחל אמנו.
החלוקה בין שני הממלכות כחלוקה בין שבט יהודה לשבט יוסף, מוזכרת פעמים רבות בתנ"ך.
למשל - הנביא יחזקאל מתנבא על איחודם מחדש של שני הממלכות לעתיד לבוא במילים הבאות -
ויהי דבר ה' אלי לאמר טז. ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה ולבני ישראל חברו [חבריו] ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חברו [חבריו] יז. וקרב אתם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך
עכשיו ניגש אל הפרשיות בספר בראשית המתארות את לידתם של השבטים, ונבדוק האם התורה מנסה כביכול להאדיר את שבט יהודה על פני שבט יוסף, אויבם המרכזי של מלכי יהודה.
והנה אנו נגלה במהרה, שלא זו בלבד שאין שום נסיון שכזה, אלא ההיפך הגמור הוא הנכון. אילו מצאו הארכיאולוגים הכופרים את התורה בחפירות ארכיאולוגיות במדבר יהודה, הם לבטח היו משתדלים לייחס את התורה דווקא לממלכת ישראל. הכותב המוכשר ביותר של ממלכת ישראל לא היה מצליח לכתוב את ההיסטוריה בצורה כל כך משפילה לשבט יהודה, וכל כך מפוארת לשבט יוסף.
הבה נראה מספר דוגמאות בולטות לגישה זו.
-
בתורה מסופר שיעקב אבינו בכלל לא התכוין להתחתן עם לאה, אמם של שבט יהודה. הוא רצה דווקא את רחל הצעירה, אמם של שבט יוסף, ואילו לאה הבכורה ניתנה לו ברמאות.
-
גם לאחר נישואיו, רחל נותרה מרכז הבית ולא לאה - "וירא ה' כי שנואה לאה".
-
כאשר יעקב אבינו פוגש את עשיו הוא מסדר את השבטים לפי סדר חשיבותם, כאשר את החשובים ביותר הוא מניח בסוף, לגונן עליהם מפני עשיו. קודם כל השפחות וילדיהם, לאחר מכן בני לאה, ולבסוף רחל ויוסף.
-
יעקב אבינו אוהב את יוסף מכל אחיו. לאחר מכירת יוסף הוא מאמץ את אחיו הצעיר, בנימין, בנה השני של רחל אמנו.
-
במכירת יוסף, יהודה ושאר האחים הם אלו שחוטאים, ואילו יוסף הוא הצדיק.
-
יוסף, זה שצאצאיו מהוים את האויב המרכזי של ממלכת יהודה, הופך להיות השליט של ארץ מצרים. כאשר האחים שלו יורדים למצרים לקנות אוכל הוא צוחק עליהם. ומי הוא זה שמייצג את האחים המושפלים? דווקא יהודה. ("ויגש אליו יהודה")
-
בסופו של דבר, יוסף הוא זה שמציל את כולם מחרפת רעב, כשהאחים נאלצים להשתחוות לו אפים ארצה, כפי שיוסף ראה בחלומו, החלום שגרם לקנאת האחים.
אני חושב שכל אדם שפוי שקורא את הרשימה הזו, אמור לגחך וללעוג לטפשותם של מבקרי המקרא הילדותיים, קומץ נערים פוחזים המלגלגים על התורה הקדושה, הגדולה עליהם במיליארדי מספרים.