מחיר הטכנולוגיה

מאת: יאיר טיילור | 8/20/2012 אמונה ומדע

 

·         סף גירויים נמוך, העדר מיומנויות חברתיות, רדידות ומציצנות * אלה מקצת הדברים שהנוער וגם המבוגרים נחשפים היום * וגרוע מכך: נשאבים לתוכם ללא ידיעתם

·        

בלי כל ספק, הדבר שיפתיע יותר מכל את האנתרופולוגים שיחקרו את תחילת האלף השלישי, הוא העובדה שדווקא האדם שפיתח באמצעות האינטליגנציה שלו את הטכנולוגיה שחצתה את הדמיון שלו, הוא היה הראשון להתנוון ממנה. ומה שמפתיע יותר מכל: הוא התמסר אליה לחלוטין, לא רק מבלי לנקוט אמצעי הגנה, אלא בעיקר מבלי להבין שיש בכלל צורך באמצעים כאלה.

 

אני בטוח שאם אני אעשה סקר רחוב קצר בשאלה "האם לדעתך יש סכנה באינטרנט" אני לא אופתע לקבל כמה "כן"ים, והנימוק העיקרי יהיה: חשיפת ילדים לתכנים שאינם ראויים, או לאנשים שאינם ראויים.

וזו בדיוק הבעיה: כי את העיקר החמצנו!
האנושות עוברת תהליך משמעותי ביותר בעקבות ההתמסרות שלה לטכנולוגיה. בדרך החשיבה, היצירתיות ואף הרגש. והיא אפילו לא מודעת לזה, ומנסה לתפור את הבעיות באקמול, ואדייק יותר אם אומר: בסמי מרפא.

במאמר זה אני עומד להוכיח עד כמה מרחיק לכת המהפך שהאנושות נגררה אליו כמעט בעל כורחה, ומה היא צריכה לעשות כדי להתמודד נכון עם המצב החדש, שלא היה דומה לו בהיסטוריה.

 

אז נתחיל ב-א'.

טלוויזיה

נכון, היא התחילה כמה עשורים מוקדם יותר, אבל זו לא סיבה להתעלם ממנה, ובעיקר: מתוצאותיה. (ולא- אני לא מתכוון לדבר על גימוד המוח האנושי בידי יצרני דעת קהל המעצבים אותו כחימר ביד היוצר, מחדירים לו אלמנטים בהם הוא יאמין כחלופה אובייקטיבית לכל הערכים עליהם הוא התחנך, והנפלא מכל: הם עושים את זה באופן שהפציינט האומלל אפילו לא מודע לכך)
אני מתמקד רק בהיבט הטכני לגמרי. ערוץ 10 פרסם פעם מחקר על כך שאנשים שצופים במסך המרצד יותר מ4 שעות ביום, חשופים יותר למחלות לב. למה? תנסו לבד. זה לא כל כך קשה.
הבעיה היא שזה סימפטום לבעיה העיקרית: חוקרי מוח גילוי כי הפעילות המוחית בזמן צפייה בטלוויזיה נמוכה מהפעילות הזאת בזמן שינה! כאן כבר נלדקת אצלי נורה אדומה. למה המוח לא פעיל? הרי בתכניות יש הרבה דברים חשובים המחיבים ריכוז ומאמץ?

זהו שלא!

עבדו עלינו. רק נראה לנו שמגישים לנו חדשות או תכנים. בעצם הכל תכניות בידור צבעוניות וריקות, שנועדו לגרות את המוח שלנו. הן מעובדות כל כך, שהעיניים שלנו בוהות בזה ובקושי מצליחות לעקוב. סקר שנעשה אחרי מהדורת מבט גילה כי רוב הצופים (!) לא הבינו את התכנים. זה למה? כי הם היו שקועים בתמונה ששודרה באותו זמן, תמונה שתמיד מנצחת את המילה.

לסיכום, יש כאן כמה חובבי רייטיניג מצד אחד, וכמה מוחות פאסיביים מצד שני. ואונושות שלמה המשלמת מחיר כבד.

 

רדיו

מה מפריע לי ברדיו? מה כבר קרה? האמת? יש לי רק בעיה אחת, אבל היא משלימה כפסיפס את מכלול הגירויים הטכנולוגיים שהאדם המודרני האומלל חשוף אליהם כעכבר מעבדה: הוא פשוט לא יודע להיות לבד. מפחד מלהיות רגע עם עצמו. מה יש? תנהג בשקט. תחשוב ביזנס, תחשוב על המשפחה, תחשוב על העתיד. תחשוב!! מוח הוא דבר נפלא. הפחד מהבדידות הזאת מקורה בפוביית השיעמום. אנשים לא מסוגלים להיות עם עצמם מחשש לריקנות מוחית, והם חייבים להפעיל איזה קריין ברקע.

לסיכום, רדיו המופעל בדרך קבע, מרגיל את האדם המודרני שלא לחשוב לבד, אלא להניח להלך המחשבות לזרום בקצב השידור.
לא עגום?

 

משחקי מחשב

מה עכשיו, נודניק? גם זה לא טוב לך?
אומרים שחיילים ביחידות מסויימות עוברים אימונים על בובות מקש, הם תוקעים כידונים בבובות דמויות האדם האלה. למה? בשיטה הזאת המפקדים גורמים לחיילים לאבד במעט את רגש החמלה שלהם, כדי שזה לא יעמוד להם לרועץ בעת פעולה קרבית נגד האוייב.

אימונים, כך מסתבר, עושים את שלהם. ואם ככה זה בבובות, למה לא במחשב? מה יכול להיגרם לילד ש"הורג" 3000 חיילים בדקה? התמונות הויזואליות הכל כך משכנעות בגרפיקה המודרנית לא מותירות לו שום ספק, הוא בפנים, והוא הורג. דבר זה מוביל אותנו לנתון המבהיל הבא:

 

סרטים

הדבר הראשון, והפחות בעייתי, בסרטים, הוא התוצאה המכאיבה שהם למעשה מחנכים את החברה טוב יותר מכל נאום מושכל. הם מטמיעים ערכים, דפוסי התנהגות ונורמות באופן לא מילולי, ובעצם בלי שבכלל נצטרך לדבר עליהם.
רק לאחרונה נחשפנו והזדעזענו עמוקות מכמה סדרות טלוויזיוניות ששודרו בארצות ערב נגד ישראל. למה נגד ישראל זה חמור ונגד מבחנה החברה פחות? הרי פעמים גילו שבני נוער עשו מעשי פריצות, אלימות, שוד ורצח כ"חיקוי לסרטים".

ובכל זאת, דחקתי את זה למקום השני. למה? כי זו בעיה טכנית. הרי ניתן לשדר סרטי תרבות איכותיים המשפיעים לטובה, ואפילו לא צריך להביא דוגמאות טובות מכמה כאלה.
הבעיה האמיתית היא שאנחנו הופכים להיות נרקומנים של גירויים. כבר לא מרגש אותנו לראות אדם ניצל מגירושין. גם לא ממות. אולי עיר שלימה, ועדיף שכל העולם יהיה בסכנה, אולי אז הסרט מתחיל להזיז...

קחו לדוגמא סרט מצויין כמו "הנחשול", מה צריך מסרט יותר מזה? מעורר למחשבה. מלמד. מעניק לנו ידע שלפעמים צריך הרצאה כדי להבין אותו. ניתוח פסיכולוגי-חברתי והסטוריוני טוב, בקיצור, כל מה שחולמים על תרבות טובה.

הסרט יצא אי שם במאה הקודמת בארה"ב, ועשה יופי של עבודה. הוא יצא שוב, בגרמנית, ב2008. כאן כבר הסרט לא היה סולידי כזה. היו בו אקדחים, התאבדויות. למה? מה היה רע כל כך בסרט המוערך והישן?
נקודה למחשבה. לא על הסרט, על עצמינו.

 

מקלדת

אני מרגיש שאני כבר נשמע קטנוני, אבל מה לעשות. הטכנומציה שיבשה אותנו לגמרי. פעם כתבנו בכתב יד. הכותב חשב על כך שמישהו צריך לקרוא את זה. בשביל זה הוא שירטט אותיות גדולות ויפות, והפעילו יותר משריר אחד בכף היד, וגם אי אלו מעגלים במוח. לא עוד, היום המקלדת עושה את הכל מכנית, ועוד תחום שיכולנו לרכוש בו מיומנות חינם כבדרך אגב, המוטוריקה העדינה על משמעותה הפיסית והמוחית, הוחמצה.

 

אינטרנט

כאן אני פורץ לדלת פתוחה מצד אחד, ומצטייר כחשוך ושמרן מצד שני. אבל צריך להבין, מלבד כל המשמעויות הפסיכולוגיות, אינטרנט זה כלי אדיר. כמו סכין, כמו פצצת אטום. יודעים מה, כמו רכב מהיר. עליו לא צריך ללמוד נהיגה? רק אם נשכיל להשתמש בו כראוי, נפיק ממנו תועלת. אם לא – הנזק בטוח.

אז מה זה בכלל אינטרנט? שני דברים: אינפורמציה, ואנשים. באיטנרנט מצד אחד אתה חשוף לכל דבר, ומצד שני – כל אחד חשוף אליך.

האם זה טוב? האם זה רע? אין תשובה מוחלטת, אחרי ההבנה הבסיסית שאינטרנט אינו טכנולוגיה, אינטרנט זה אנשים. והם יכולים לעשות הכל, רק שהרשת מסייעת להם לעשות את זה טוב יותר. אז זה תלוי רק באילו אנשים אתה נתקל. ואם אתה גר ברמת אביב, ששם לרוב אין פושעים, אבל באמצעות הרשת אתה מכניס אותם לסלון הבית שלך, וגרוע מכך – לחדר הילדים.

 

הדבר השני והנורא שהרשת גרמה, אולי שלא באשמתה, הוא חוסר היכולת להתרכז בדבר אחד לטווח ארוך. ליבת הפעילות המוחית. שימו לב, אתם כרגע ברשת, כמה גירויים יש לכם ברגע זה לעזוב את הדף הנוכחי?
מי שהתאמן פעם על פרסום ברשת, מכיר היטב את המאבק על עינו של הצרכן, דבר הבא לידי ביטוי ממש על כל שעל.
כאשר לאדם אין רצף מחשה, ואין ריכוז, חוץ מהפגיעה המוחית הנגרמת לו, האובייקט עליו הוא עובד יוצא נפסד באופן משמעותי. הוא יתקשה להגיע לתוצאות אפקטיביות כאשר הוא אינו עובד על כך בצורה סדירה ורציפה.

 

ואולי לדבר הזה יש משמעות בכלל על החיים שלנו במאה הנוכחית. בכל רגע ממש, אנחנו נתונים לעשרות גירויים. מהסלולרי, מהרדיו, SMS, התראה מאיזו רשת חברתית ומה לא.
חוקרי מוח מארה"ב ניתקו את עצמם באופן מודע מהציוויליזציה לשלושה ימי ניסוי. התוצאות היו מדהימות: פעיות המוח עלתה בצורה משמעותית.

מחיר הטכנולוגיה...

 

גוגל

גם כאן אני  מרגיש די מיותר, אחרי הניסוי הגדול שהוכח לכולנו שהמוח האנושי הפך לבלתי רלוונטי. במקום לזכור, מגגלים.
מה אכפת לי, נגגל? כאן צריך להבין שכדי למצות את הכושר של המוח שלנו, אנחנו צריכים שני דברים: לקשר ולצרף דברים אחד לשני, ובשלב הבא להסיק מסקנות. אז אם אנחנו באמת לא שוקלים להתפתח, אין שום בעיה שנתרכז בד"ר גוגל שיאלפנו בינה. אבל אם בדעתנו גם להסיק מסקנות ותובנות, את זאת נוכל לעשות רק כאשר המלאי במוח שלנו הוא גדול, ואת כמות האינפורמציה הגלומה בפנים נביא לידי ביטוי ממש בכל פעם שדילמה עומדת על הפרק. המוח לבד "ישלוף" את המידע הרלוונטי. אבל כשנתרגל שלא צריך לזכור שום דבר, הכל ישאר בשרתי ענק, והמוח ישאר חלול מתמיד.

רשת חברתית

למעשה את עידן הרשתות החברתיות המכונה מפץ ה2.0 אפשר לסכם במילה אחת: תום עידן הפרטיות. מעכשיו, מה שאתה עושה, אתה עושה ברחוב. התמונות האישיות ביותר שלך, חשופות לעייני כל אדם בעולם, גם רוב הגיגיך, סדר היום שלך, סדרי העדיפויות שלך, הדברים שמכעיסים אותך, החולשות שלך, וכל מה שצריך לדעת מי ששונא אותך, או סתם כך רואה בך אובייקט פוטנציאלי להטרדה או פשיעה.

אבל קרה כאן גם משהו הרבה יותר חמור: תום עידן החברה. נשמע אבסורד? הרשתות החברתיות הן הן אלה שהשמידו את יחסי האנוש שבינינו. ה"חברה" כפי שהיא משתקפת בגרסה הוירטואלית שלה, היא מאוד חד מימדית. היא מצד אחד זמינה: אתה יכול לשוחח עם ה"חברים" שלך בכל זמן שרק תרצה, אתה תקבל משוב מיידי, לרוב חיובי, כמעט על כל קשקוש שרק עולה לך לראש, מ"פנים" שראית בערימת הכביסה, ועד הגיג בינוני ותפל (אני בטוח שההגיגים שלך מאוד חכמים ומחודדים, אבל תראה את אלה של החברים שלך...) דברים שבעולם האמיתי לא היית מעז לומר, במדיה החברתית הם מעלים אותך על נס, ומביאים אותך לתפוצה אדירה שגם בהייד פארק (האמיתי או הוירטואלי, לא משנה) לא היית חולם.

אז מה קורה כאן, איך זה שהמדיה החברתית כל כך סלחנית לשטויות?

פשוט מאוד: להיות "חבר" בתרבות האנושית, מזה 5770 שנה, כלל מערכת מורכבת מאוד של יחסים. לחיות לצד אדם 24 שעות, להיות עימו בכל הזמנים, בכל הרגעים, בכל מצבי הרוח. להיות לצידו זה אומר לא פעם לוותר, ולא פעם שלא לוותר. לדעת להתחשב בו, לשאת אותו במצבי קושי, להקריב למענו. אי אפשר "להתנתק" מחבר כזה, גם לא בלחיצת כפתור.
בכלל, כשאתה חושב על חבר כזה, ואתה מודע לזה שמחר הוא יכול לפגוע בך, להפריע לך, או שסתם כך תזדקק לעזרתו, אתה מתייחס אליו לגמרי אחרת.

ועוד לא הגענו לעיקר: תקשורת בין אנשים מורכבת מתדרים רבים. ביניהם: שדר באמצעות מילים (13%) באמצעות הבעות פנים, באמצעות שפת גוף. באמצעות קול: טון, קצב. יש גם שדרים באמצעות מעשים וכן הלאה. המדיה החברתית (שמגוחך לקרוא לה חברתית) מעורטלת לחלוטין מכל אלה.

אולי זו הסיבה שאנשים חשים זילות למילים בפייסבוק, אנחנו מוצאים את זה גם בהשתלחות והסתה (כמו למשל נגד חרדים) וגם בבגידות עם אשה זרה. (הנתונים המזעזעים מדברים על אחת מכל שלוש משפחות שמתפרקות בגלל פייסבוק) אנשים רבים כלל לא רואים בחומרה את השיח הכתוב עם אשה זרה, למרות שלעיתים הוא גובל בבגידה לכל דבר (ועזבו רגע את התמונות שמופיעות שם...)

ושימו לב לנתון המדהים הבא, שהוא תוצא ישיר של הדברים שלעיל: מפקד צוללת (אחד התפקידים הבכירים ביותר בצה"ל, הדורש וותק מוקדם של לפחות 20 שנות פיקוד ימי) אומר כי כיום צה"ל מתקשה יותר ויותר לחייל בני נוער, בגלל כניסת התרבות של הרשתות החברתיות, כאשר בני הנוער של היום, שחשופים להם, לוקים בחסר במיומנויות חברתיות, ואף נעדרי כישורים רגשיים.
חשוב להגדיש שכישורים חברתיים הם קריטיים להצלחה בצבא בכלל, ובחיל הים ויחידות מובחרות בפרט, כאשר האינטגרציה בין החברים היא כלי מרכזי בלוחמה שבה יש לכל אחד תפקיד מוגדר, וכל אחד למעשה מפקיד את גורלו וחייו בידי חבריו.

יש להניח גם, שהעדר החברה הוא זה שפוגם בבריאות הנפשית של בני נוער המכורים למדיות אלה.

 

אייפון

אומרים שסטיב ג'ובס מיזער את הטכנולוגיה. שטויות, הוא מזער את המוח האנושי!

פעם אחת נסעתי באוטובוס. עד כאן הכל בסדר. המעניין הוא שאני הייתי היחיד בלי אייפון. זאת בגלל שאני מחזיק מכשיר "כשר" שתומך בשיחות טלפוניות בלבד. תוך כמה זמן שמתי לב שאני די בודד. כל האנשים שסביבי היו שקועים לגמרי: בתוך האייפון. פזילה לא מרחיקת לכת גילתה שהאנשים שקועים במסך זעיר ומרצד, כשהם משחקים שם משחק רדוד וממכר.

רבותי! אנחנו עומדים בעידן של אוטיזם חברתי מוחלט. קרה לי פעם שנכנסנו קבוצת חברים למסעדה, היה מדהים לראות במשך כמה דקות את כולם יושבים סביב השולחן ו...דממה. כל אחד שקוע באייפונו ולא שם לב בכלל שיש סביבו אנשים!

האייפון השלים את המהפכה ועשה דבר אחד: זמינות 24 שעות, בכל מקום, לכל העולם. מה רע? שזה בא על חשבון החיים האמיתיים, קרי: חברה. לאספסגרים, כנראה, זה מצויין (ובואו נקווה שכולנו לא בדרך לשם...)

האם זו הסיבה שילדים המכורים לSMS  מכורים גם לאלכוהול, סמים ואלימות?

 

סיכום

אני לא אומר שעלינו להתנזר מאמצעי הטכנולוגיה, אבל לו האנושות הייתה ממציאה את הרכבים היוקרתיים והמהירים מבלי להמציא את אביזרי העזר: חגורות בטיחות, כריות אוויר,ABS  וכל השאר, היינו ללא ספק עדים לקטסטרופה בקנה מידה גלובלי.

המצאנו דבר מסוכן הרבה יותר מהמכונית, שהורס לא רק את הגוף, אלא את המוח ואת הנפש. לא הגיע הזמן ליצור את אמצעי ההגנה?

 

 

תגובות

"ואחר ישתה הנזיר יין"

פיני | 8/20/2012 2:59:30 PM

הנזיר הרוצה לעלות בקדושה ע"י התנזרות מהנאות העולם הזה שעיקרן יין. נחשב כחוטא, לכן מביא קרבן חטאת בסיום הנזירות והתורה מדגישה כי עכשו מותר לו לשתות יין.
היין במשורה משמח לבב אנוש, אבל כשמגזימים, אין גרוע ממנו ותוצאותיו הרות אסון כבר מימי לוט. מוחמד אוסר לשתות יין לחלוטין, התורה בדיוק ההפך.
היין כמו כל החידושים הטכנולוגים כולל הטלויזיה, נבראו ברצון ה'. ואין רע מלפני ה'. ילדה קטנה שאלה את הרבי מליובביץ, מדוע ה' ברא פצצת אטום? הרי הוא עושה רק טוב?! שאל אותה הרבי אם יש להם סכין בבית, וכשענתה שיש, שאל אותה אם זה טוב או רע? וענתה כי תלוי. לחתוך לחם זה טוב, לדקור אדם זה רע.
לכן כל נסיון להטיל חרם על מכשיר טכנולוגי כלשהו, רע מיסודו, ולא יצלח , כי מים גנובים ימתקו. ומי שמטיל חרמות זה משום חוסר יכולתו וחוסר ידיעתו לחנך את צעירי הצאן, שנאמר :"הפוסל, במומו פוסל".

תגובת הדוס: נפלא! מסכים עם כל מילה.
לא צריך למנוע שום דבר, צריך לדעת כיצד להשתמש בכל דבר בצורה מושכלת ולתעל את הדברים למקום חיובי ובונה. וזה לא מגיע מתוך עיוורון וטמינת ראש בחול, אלא רק מתוך מודעות, ראיה מפוכחת ומבט תבוני.

הצעת זהירות

מישהו | 8/20/2012 11:19:59 PM

לטילור היקר!
קודם כל יישר כח על המאמרים הנפלאים. וגם על הסבלונות שיש לך לענות על התגובות.

לגבי המאמר הנוכחי, נראה שהכותרת בעייתית ויכולה ליצור חילול ה'. בהשערה גסה, להדגמה: 80% מאלו שנכנסים לאתר, רואים את הכותרת, מתוכם רק 50% פותחים את המאמר, ורק 5% מגיעים לסוף המאמר (כפי שניתן לראות גם מהתגובה של פיני לעיל, שלא קרא את ה"סיכום", ואם קרא, לא טרח הבין). מה שיוצא, שמבקרי האתר מתרשמים שהדוסים הפרימיטיבים האלו מתנגדים אפי' לטכנולוגיה. "אז שילכו על סוסים וילמדו לאור הנר" - יחשבו. זה רק יחזק בהם את התחושה הילדותית שהמדע כביכול סותרת את הדת, ולכן החרדים הפנטים האלו כבר מתנפלים אפי' על הטכנולוגיה. וכל זה למה? כיון שקוראים רק את הכותרת. כמובן כותרת כזו באתר ynet זה בסדר גמור, אבל באתר דתי (ועוד "דוסי") החושים מפותחים לפרש כל מילה לגנאי.
לא מאוחר: אפשר לשנות את הכותרת. ובאופן כללי תמיד כדאי לחשבן כשכותבים מאמר, שלא כולם קוראים עד הסוף.

תגובת הדוס: קודם כל, תודה רבה על המשוב החיובי.
שנית, תודה רבה על ההצעה ואני חושב שיש בה הרבה.
יש גם אילוצים אחרים בניסוח כותרת, כמו: כותרת שתביא למיקסום הצפיות במאמר. כותרת פרובוקטיבית בדרך כלל מעוררת את הגולש משלוותו וגורמת לו להיכנס לבדוק.
גם כותרות המשנה והסיכום מסייעות לגולש לרפרף במהירות על המאמר מבלי לטרוח לקרוא את כולו (כן, הוא יצא לי ארוך הפעם, אבל זה לא באשמתי...)
דווקא כאן בחרתי בניסוח זהיר מעט: מחיר. זהו דבר שמשלמים עליו. בשונה מ"מה הטכנולוגיה מזיקה" שזה נשמע כאילו היא שלילית, המילה מחיר אומרת בעצם שזה דבר חיובי, אולם יש לו מחיר ואנחנו צריכים לחשוב אם הוא משתלם לנו.
איזו הצעה יש לך לשים בכותרת?

הצעה לכותרת חילופית

מישהו | 8/21/2012 9:03:36 PM

כן הבעיה זה למצוא כותרת שמעוררת סקרנות.
אולי משהו כמו: "מה בין כריות אויר למחשב?"
קל לי להעיר הערות... למצוא פיתרון לא בדיוק.

תגובת הדוס: אני בהחלט לוקח את הדברים לתשומת ליבי, ואני מעריך את זה שהקדשת מזמנך שהבאת אלי את הדברים. תודה רבה!

כתבה מרתקת

יונתן | 8/23/2012 12:38:49 AM

למדתי המון ואני מתכוון ליישם, יישר כוח!

תגובת הדוס: המשוב מאוד חשוב לי, ואני מעריך מאוד את טירחתך לכתוב לי. תודה רבה!