פרופסור אהוד בכר, ראש מכון אשר לחקר החלל בטכניון פרסם לאחרונה מאמר שבו הוא יוצא נגד הדרישות למדע יישומי ואומר כי התפתחויות רבות לא היו מגיעות ללא החופש לבצע מדע בסיסי, מדע שנראה לכאורה כמי שאינו בעל משמעות מעשית כל שהיא.
ניתחתי את המאמר, ובסופו של דבר מצאתי שהמאמר מכיל שני טיעונים יסודיים, שברצוני לדון בהם.
טיעון ראשון, כותב הפרופיסור -
"מעניין, שאותם עמים ומדינות שהתפנו לעסוק ולהשקיע במחקר בסיסי, בהגות וברוח, כלומר בפחות פרקטי מכל לכאורה, הם גם אלו שהתפתחו במיוחד בתקופתם, גם אם הקשר הסיבתי לא לגמרי נהיר. אולי כי רב הלא נודע על המובן והישים, אולי כי בכל זאת יש ערך מוסף להתעמקות הדורשת זמן ומשאבים אנושיים של שנים."
ובכן, הטעות שבטיעון הזה היא פשוטה מאד. ההקשר בין קידמה למחקר מדעי על נושאי רוח הוא הפוך. ככל שיש יותר משאבים, כך המדינה ומוסדותיה יכולים להרשות לעצמם לעסוק בעיסוקים לא רווחיים. כלומר - השפע הכלכלי מביא לידי
»להמשך