הנאורים

הזאבים באים

אוקראינה, 1459. הכומר המקומי סיים את דרשתו וירד מן הבמה. הקהל פרץ בשאגות אימים, "מוות ליהודים", "נקמה", ועוד. השאגות הפראיות הרעידו את קירות הכנסיה, והתגלגלו במורד הגבעה אל עבר בתי היהודים. שערי חצר הכנסיה נפערו בחריקה יבבנית, והמון זועם וצבעוני נשפך החוצה, חמוש במקלות, אלות, בקבוקים, סכינים וחרבות. הזעם היה אדיר, איך יתכן שאותם יהודונים שאינם עובדים ואינם משלמים מיסים מעזים לאפות את מצותיהם בדמם הקדוש של ילדים נוצרים טהורי עינים? איך הם לא מתביישים, לקחת את סטיפן המסכן, בן יחיד לאמו האלמנה, לקשור את ידיו ורגליו, ולשחוט אותו בעינוים בביתו של הרב לקולות השירה העליזים של פרנסי הקהל, מדושני עונג למראה פירפוריו האחרונים של הילד המסכן. הרי ככה הכומר סיפר מפורש. לא סתם מפורש, מפורש מפורש, בצורה שאינה משתמעת לשני פנים. אז נכון שגופתו של הילד נמצאה מזמן מאחורי המחלבה של אמו, ונכון שהשכנים העידו שאימו של הילד היא »להמשך

מאת: הדוס 10/31/2010 12:00:00 AM תגובות (7)