הפרוסה החרדית בעוגת הקצבאות
המסיתים החילונים לדורותיהם, נוהגים באורח קבע להטיח בציבור בחרדי את אשמת התלות והפרנסה מקצבאות הילדים של הביטוח הלאומי.
מה שהציבור אינו יודע זה את המספרים האמיתיים, כרגיל וכמובן. למי מאתנו יש זמן לפשפש במסמכי הביטוח הלאומי. למי יש זמן להתעסק עם זוטות כמו מספרים ואחוזים. את זה נשאיר לחרדים, אלו שלא יודעים חשבון.
כמובן שבכדי לחשף את הנתונים אין צורך לשכור חברת בילוש, ולא לנבור במחסנים אפלים עמוסי מסמכים. כיום הכל נמצא בהישג יד, בהינף מקלדת.
ובכן,
על פי נתוני הביטוח הלאומי, ההוצאה של הביטוח הלאומי על קצבאות ילדים היא הוצאה שולית למדי. רק עשרה אחוזים מכספי הביטוח הלאומי מופנים לקצבאות ילדים. הסעיף הכבד והגדול ביותר מתוך תקציב הביטוח הלאומי (37-6%) מופנה לטובת קצבאות זקנה. לזה יש להוסיף 7% של קצבאות סיעוד לקשישים, והנה הגענו לכך שציבור הקשישים "עולה" לביטוח הלאומי פי חמישה מאשר אוכלוסיית הילדים המקומית. לזה יש להוסיף את התוספת להבטחת הכנסה, לו זכאים קשישים קשישים רבים, אך מחוסר נתונים עלינו להשמיט את הנתון הזה. כמובן שאסור לראות בקצבאות אלו משום נטל חלילה. החברה בישראל, כמו כל חברה בעולם, חייבת להעניק לקשישיה את הזכות לחיות בכבוד.
והנה, אם הילודה בציבור החרדי אכן גבוהה משמעותית מהילודה באוכלוסיה הכללית, הרי שבדיוק באותה מידה שבציבור החרדי ישנם יותר ילדים מהממוצע הארצי, כך באותה מידה כמות הקשישים בחברה זו אמורה להיות נמוכה מזו שבחברה הכללית. ואכן, על פי סקרים שונים שפורסמו בעבר, אחוז החרדים מבני שישים פלוס במדינת ישראל עומד על שני אחוזים בלבד. אם כך, מתוך תקציבי העתק שמופנים לאוכלוסיית הקשישים בישראל על ידי הביטוח הלאומי, רק אחוז קטן יחסית מגיע לאוכלוסיה החרדית. נמצא אם כן שדווקא בסעיף החשוב והמשמעותי ביותר בקצבאות הביטוח הלאומי ישנה אפליה ברורה לטובת הציבור הכללי.
היות וההוצאה הלאומית של ביטוח לאומי על קשיש עומדת על פי חמש מאשר על ילד, נמצא שההטיה לטובת החרדים בסעיף ילדים מתגמדת לעומת ההטיה ההפוכה בסעיף הזיקנה.