האבולוציה של דוקינס
האבולוציה של דוקינס
במאמר הבא נסקור עוד מאמר שיקרי מגמתי ומסולף מאת דוקינס שר"י, האפיפיור הבלתי מעורער של הכנסיה האתאיסטית בעולם כולו. בשעתם הקשה של האתאיסטים, בזמן שממצאי המדע המודרני הולכים והופכים את המיתוסים המשונים שהם בנו בעמל רב לנלעגים במיוחד, עומד להם נביא חדש, ריצ'ארד דוקינס. לימוד מעמיק של טיעוני ההבל של אותו שוטה הוא חשוב במיוחד, משום שלא ללמד על עצמו יצא אלא על הכלל כולו יצא. אם ראש הכנופיה הוא תינוק מהסוג הגרוע ביותר, מה כבר יש לצפות מעדר השוטים הנוהה אחריו.
הכותרת של המאמר היא "אי סבירותו של הבורא". משום מה המאמר כולו מוקדש לנושא האבולוציה, ורק בשורה האחרונה הוא נזקק לנושא המובטח. גם בנקודה הזאת ניגע, בעזרת הבורא, יוצר שמים וארץ, יושב בשמים יצחק, אדוני ילעג למו.
הנה לנו דבריו.(עקב בעיה במערכת, העיצוב קצת מעצבן, עמכם הסליחה
הרבה ממעשי האנשים נעשים בשם האל. האירים פוצצו איש את רעהו - בשמו. ערבים מפוצצים את עצמם - בשמו. אימאמים ואייאטוללות מדכאים נשים - בשמו. אפיפיורים מתנזרים וכמרים מחבלים בחיי המין של האנשים בשמו. שוחטים יהודיים חותכים גרונותיהם של בעלי חיים בעודם בחיים בשמו.
דבר ראשון, אדם שיש לו טענות טובות איננו נזקק לשימוש בדברים שלא ממין הטענה. עצם העובדה שמאמר שעוסק בשאלת מציאות הבורא נפתח עם טענות שלא מו הענין, מראה על חולשה ופחד של הכותב. בהמשך הדרך נבין היטב ממה הוא כל כך מפחד.
ובכלל, הטענה הזאת על העוולות שנעשו בשם הבורא הם כל כך עלובות. שתי הזוועות הגדולות ביותר בהיסטוריה לא נעשו בשם האלוקים, אלא בשם האתאיזם והאבולוציה, הלא המה הנאציזם והקומוניזם. גם הסכנה הגדולה ביותר לאנושות, הלא הוא הנשק הגרעיני, הגיע לעולם על ידי אנשי מדע. ולא על ידי רבנים.
הישגי הדת לאורך ההיסטוריה – מסעות צלב עקובים מדם, אינקוויזיציות מענות, קונקיסטדורים רוצחי המונים, מיסיונרים מחסלי תרבויות, התנגדות, מלווה באמצעי אכיפה חוקית לכל פיסה של אמת מדעית חדשה עד הרגע האחרון האפשרי, הם אפילו מרשימים יותר. ולאיזו מטרה התרחשו כל אלה? אני מאמין כי מתברר יותר ויותר כי התשובה היא - לשום תוחלת שהיא.
שוב שימוש בדמגוגיה. מה עשו בברית המועצות למי שהעיז ללמוד תורה או להפיץ אמונה מכל סוג שהיא? ומה עשו הנאצים למי שחשב אחרת? ומה עושים היום במדינת ישראל למדען הראשי של משרד החינוך שמעז לפקפק באבולוציה? ולמה גזרו לתימנים את הפיאות? ולמה בארצות הברית מכריחים ללמד אבולוציה גם את מי שלא רוצה? אבל זה כמובן לא סתימת פיות. חלילה. זה "קידום ערכי האתאיזם", או "הפיכת אורגניזם פרימיטיבי לדומם על ידי השהיה בסביבה בטמפרטורה נמוכה באיזור סיביר".
אין שום סיבה להאמין כי קיימים סוגים כלשהם של אלוהים ויש סיבה טובה להאמין כי אינם קיימים ומעולם לא התקיימו. כל העיסוק בעניין היה והינו בזבוז זמן עצום ובזבוז חיי אדם. זו הייתה יכולה להיות בדיחה בעלת מימדים קוסמיים, לולא היה העניין כה טראגי.
זו דעתו, כמובן. אנשים הרבה יותר חכמים ממנו אומרים בדיוק את אותם מילים על האמונה שלו.
מדוע מאמינים האנשים באלוהים? לרוב האנשים התשובה היא עדיין גרסה כלשהי של הטיעון העתיק בדבר תכנון העולם. אנו מביטים ביופיו ובמורכבותו של העולם – בתנועתה האירודינאמית של כנף הסנונית, ביופיים של הפרחים ושל הפרפרים המפרים אותם, בשפע החיים השוקקים בכל טיפה של מי שלולית, בצמרותיהם של עצים ענקיים. אנו מהרהרים בסיבוכיות האלקטרונית ובשלמות האופטית של עינינו שדרכן אנו מתבוננים בעולם. אם יש לנו מעט דמיון, יוצרים בנו עניינים אלה תחושות של יראת כבוד והערצה., איננו יכולים שלא להתפעם מהדמיון הבולט שבין יצורים חיים לבין התכנון המורכב שיוצרים מהנדסים אנושיים. פרסומו הנודע ביותר של הטיעון בדבר התכנון היה באנלוגית השעון שאותה תאר הכומר בן המאה ה18 ויליאם פיילי. אפילו אם אינך יודע מהו שעון, יחייבו אותך המבנה המורכב שלו, גלגלי השיניים והקפיצים המתאימים באופן מדויק זה לזה למטרה מסוימת, להסיק כי "לשעון היה יוצר. חייב להיות בזמן מסוים, או במקום מסוים מישהו שיצר אותו למטרה מסוימת, מישהו שהבין בדיוק כיצד הוא פועל, כיצד הוא בנוי, תכנן אותו ובנה אותו". אם נכון הדבר לגבי שעון פשוט, האם לא יהיה זה נכון הרבה יותר לגבי העין, האוזן, הכליה, מפרק המרפק, או המוח? מבנים יפים, מורכבים, מסובכים ובעלי תכלית אלה מוכרחים היו להיווצר בידי מתכנן – השען שלהם , הלא הוא האלוהים.
זה היה טיעונו של פיילי, וזהו טיעון שכמעט כל אדם חושב ורגיש מגלה בעצמו בשלב כלשהו של ילדותו. במשך רוב ההיסטוריה חייב היה הטיעון להראות משכנע לחלוטין, ברור ומובן מאליו. והנה, כתוצאה מאחת המהפכות האינטלקטואליות המדהימות בהיסטוריה, אנו יודעים כיום שהטיעון שגוי, או לפחות בלתי נחוץ. אנו יודעים כיום כי הסדר והתכלית כביכול של עולם החי נוצר בדרכים אחרות לגמרי, בתהליך שאינו מצריך מתכנן , תהליך שהוא תוצאה של חוקים פיזיקאליים פשוטים ביותר. זהו תהליך האבולוציה על ידי ברירה טבעית, שנתגלה על ידי צ'ארלס דארווין, ובאופן בלתי תלוי על ידי אלפרד ראסל ואלאס.
"אנו יודעים" וואוו איזה ביטחון עצמי. רק מענין למה 76% מהרופאים באמריקה סבורים אחרת. ולמה אחוז האתאיסטים בארה"ב פחות מאחוז. מענין. כנראה שהבריטים יותר אינטלגנטים מהאמריקאים הפרימיטיבים. מענין אם ככה למה הכלכלה הבריטית והאירופאית לא מגרדת את הביצועים של הכלכלה האמריקאית. איך יתכן שאומה כל כך חשוכה שולטת על העולם כולו. גם כמות פרסי נובל שמשיגים האמריקאים עוקפת בהרבה את האירופאים ה"נאורים". למה?
מה משותף לכל החפצים שנראים כאילו תוכננו? התשובה היא – אי סבירות סטטיסטית. אם נמצא חלוק נחל שקוף שעוצב לצורת עדשה גולמית על ידי גלי המים, לא נסיק שהוא תוכנן על ידי אופטיקאי – חוקי הפיזיקה יכולים להסביר תופעה כזו, ולא יהיה זה בלתי סביר להניח כי הדבר פשוט "קרה". אולם אם נמצא עדשה מורכבת, מתוקנת כנגד אברציה כרומטית[4] או אברציה סְפֵרית[5]', מצופה כנגד בוהק, ועם הכתובת "קארל ציס"[6] חרוטה על שוליה, אנו יודעים כי לא יכולה הייתה להיווצר במקרה. אם ניקח את כל האטומים של עדשה מורכבת כזו ונצרפם ביחד בכפיפות לחוקי הפיזיקה, אנו יודעים כי תיאורטית יתכן מצב שבו האטומים יסתדרו להם בדיוק בצורה של עדשת קרל ציס, כשהשם חרוט על שוליה, אולם מספר הצרופים האחרים שבהם יכלו האטומים להסתדר בסבירות זהה הוא כל כך גדול, עצום, ורב לאין שיעור עד שאנו פוסלים את השערת המקריות. המקריות נשללת אפוא כהסבר להיווצרות העדשה.
זהו אינו טיעון מעגלי. הטיעון עלול להצטייר כמעגלי משום שכל ארגון של אטומים הוא , במבט לאחור, מאד בלתי סביר. כפי שכבר נאמר פעם, אם כדור גולף נוחת על גבעול של דשא בתוך מסלול של גולף, יהיה זה טיפשי להתפעם: "מכל ביליוני גבעולי הדשא שהכדור יכול ליפול עליהם הוא נפל דווקא על הגבעול הזה!! כמה מדהים, מופלא ובלתי סביר!!" הכשל הלוגי כאן, הוא כמובן, שהכדור היה חייב לנחות במקום כלשהו. אנו יכולים להתפעם מאי סבירותו של מקרה רק אם אנו מגדירים אותו א-פריורי[7]. למשל – אדם שעיניו מכוסות חובט בכדור הגולף ומכניסו לגומה במכה אחת. אירוע כזה יהיה בהחלט מדהים מאחר ומטרתו של הכדור הוגדרה מראש.
מכל ביליוני הדרכים בהן ניתן לצרף אטומים המרכיבים טלסקופ, רק מיעוט זעיר יפעלו בצורה המביאה תועלת כלשהי. רק בחלק זערורי מאלה יהיו המילים "קארל ציס" חרותים על שולי העדשה, או, למען האמת, מילים כלשהן בשפה אנושית כלשהי. הדבר נכון גם לחלקיו של שעון. מכל ביליוני הדרכים האפשריות לצרף אותם יחדיו, רק מיעוט זעיר יראה את השעה או יבצע משהו מועיל אחר. על אחת כמה וכמה מובן שהדבר נכון לגבי חלקיו של הגוף החי. מכל טריליוני הטריליונים של הדרכים בהן ניתן לצרף יחדיו את מרכיביו של גוף חי, רק מיעוט אינפיניטסימאלי יחיה , יחפש מזון , יאכל ויתרבה. אמת – יש הרבה דרכים בהן יכולים חיים להתקיים, לפחות עשרה מיליון אם נמנה את מספר המינים החיים הקיימים היום, אולם, לא משנה כמה גדול יהיה מספר הדרכים בהן ניתן "להיות חי" , יהיה מספר הדרכים בהן ניתן "להיות מת" גדול לאין שיעור.
עד כאן מסביר ריצ'ארד דוקינס את טיעון המורכבות בצורה נפלאה. אבל, כל ההסבר הנפלא הזה , פה בעצם מתחיל דוקינס את ההכנות לתרגיל הגדול. כאשר הוא מציג את הטענה הוא בכוונה מתעלם מהנקודה החשובה ביותר - נקודת המורכבות הבסיסית, המורכבות שאיננה ניתנת לחלוקה. אותי לא מענין מורכבותה של העין, אלא מורכבותו של תא הראיה הפשוט ביותר!!! ולמה? משום שכל העקרון של הברירה הטבעית איננו מתחיל לפעול לפני שיש לנו תא בעל כושר ראיה, שמחובר למערכת העצבים, ויכול לשלוח נתונים למוח. אחרת אין בזה שום תועלת אבולוציונית.
בואו נמשיך.
אנו יכולים להסיק בבטחה שגופים חיים הם מסובכים לאין ערוך , יותר מדי בלי סבירים סטטיסטית, מכדי שייווצרו במקרה. כיצד נוצרו אפוא? התשובה היא שהמקרה, הסיכוי, נכנס לתמונה, אולם לא אקט יחיד של מקריות, אלא סדרה של צעדים מקריים זעירים, כל אחד מהם זעיר מספיק כדי שיחשב לתוצאה סבירה של קודמו, שהתרחשו אחד אחרי השני בטור. צעדים זעירים אלה של המקרה נקראים בשם מוטציות גנטיות, שינויים אקראיים, שגיאות, למען האמת, בחומר הגנטי. אלה גורמים לשינוי במבנה הגוף. רוב השינויים הללו הם מזיקים ומובילים למותו של האורגניזם. חלק קטן מהם מוכחים כשיפור קטן, המוביל לשרידות ולריבוי גדולים יותר. בתהליך זה של ברירה טבעית, כל שינוי מהווה את הבסיס לבא אחריו, והתוצאה הסופית, בתהליך מצטבר, היא מורכבת מדי מכדי להתרחש באקט אחד של מקרה.
לדוגמה, תיאורטית יתכן כי העין תיווצר בצעד אחד בר-מזל, מלא-כלום: נאמר, מעור חשוף. זה אפשרי תיאורטית מכיוון שניתן לכאורה לכתוב מתכון של רצף גדול של מוטציות שאם היו כולן מתרחשות בו-זמנית, הייתה אכן עין מושלמת נוצרת מלא-כלום. אולם, למרות שהדבר אפשרי תיאורטית, הרי במציאות זה לא ייתכן. כמות ה"מזל" הדרושה להתרחשות כזו היא בלתי סבירה. המתכון ה"נכון" דורש שינוי במספר עצום של גנים בו-זמנית. מתכון זה הוא שינוי אחד מסוים מבין טריליוני אפשרויות של שינוי. אנו יכולים בוודאות לשלול התרחשות ניסית שכזו. אולם, זה בהחלט סביר שהעין המודרנית התפתחה ממשהו שהוא דומה לעין העכשווית אך לא זהה לה, עין מעט פחות מורכבת. באותו אופן העין המעט-פחות-מורכבת התפתחה מעין עוד פחות מורכבת, וכך הלאה. אם נניח מספר גדול מספיק של שינויים קטנים מספיק בין כל שלב אבולוציוני וקודמו, נוכל לגזור התפתחות של עין מלאה, מתפקדת ומורכבת מעור חשוף.
כאן טמון השקר הגדול. מה הוא עונה? שהאבולוציה איננה אקראית, אלא מכוונת על ידי הברירה הטבעית, שהיא איננה אקראית בעליל. אבל בדיוק בנקודה הזאת טמון השקר. מנגנון הברירה הטבעית נכנס לפעולה רק בשלב שבו כבר יש לאורגניזם איזו שהיא תחושת ראיה. עד השלב הזה אין לנו אלא אקראיות גמורה בלי שמץ של שמץ של ברירה טבעית. המנגנון הכי פשוט של תא ראיה חייב להכיל כמה חלבונים, שכל אחד מהם הוא הרבה יותר מורכב ממכשיר טלויזיה. והחלבונים האלו צריכים להסתדר בצורה מסוימת מאד. וכל זה כדי ליצור תחושת ראיה הכי מינימלית שיכולה להיות!! והטענה הזו נכונה ביחס לכל אחד ממיליארדי החלבונים שמסתובבים בגופינו. המילה "חלבון" היא מילה מאד מטעה. צריך לקרוא לחלבון "מערכת טכנולוגית מורכבת לפירוק שומנים" למשל. כל אחד ואחד מהחלבונים שקיימים בטבע הוא מערכת מאד מורכבת של מאות חלקים שונים שמסודרים בצורה מאד מסוימת. ודאי שכל חלבון יכול להופיע בצורות יותר מורכבות ופחות מורכבות, אבל יש איזה שהוא מנגנון בסיסי שבלעדיו החלבון פשוט לא יעבוד כלל. נקח לדוגמא מחשב. יש בעולם הרבה סוגי מחשבים, יותר משוכללים ופחות משוכללים. אבל המחשב הכי פשוט והכי פרימיטיבי חייב להכיל בקרבו מערכת מינימלית שבלי אחד ממרכיביה הוא לא יפעל לנצח. ועל זה הברירה הטבעית איננה רלוונטית!!! וזה עיקר התפקיד של האבולוציה, ובזה היא נחשלת.
כמה צעדים מיידיים ניתן להניח שסביר שהתרחשו? זה תלוי בכמה זמן עומד לרשות התהליך. האם חלף מספיק זמן בשביל שעיניים יתפתחו מלא-כלום?
המאובנים מספרים לנו שהחיים מתפתחים על פני כדור הארץ מזה 3000 מיליון שנה – שלושה ביליון שנה. זהו כמעט בלתי אפשרי למוח האנושי לתפוס פרק זמן עצום כל כך. באופן טבעי, ולמזלנו, אנו נוטים לתפוס את משך חיינו כפרק זמן ארוך למדי, אולם אנו איננו יכולים לצפות לחיות אפילו מאה אחת. 2,000 שנה חלפו מאז חי ישו הנוצרי, זמן ארוך מספיק כדי לערפל את האבחנה בין היסטוריה ומיתוס. האם יכולים אתם לדמיין אלף תקופות כאלה, אחת אחרי השנייה? הבה ונניח כי יכולנו לרשום את כל ההיסטוריה על גבי מגילה אחת ארוכה . לו היינו כותבים את כל ההיסטוריה מאז תחילת הספירה לתוך מטר אחד של מגילה, מה היה אורכו של החלק שלפני הספירה, עד לתחילתה של האבולוציה? התשובה היא שהחלק של פני הספירה היה משתרע, נאמר, מירושלים ועד בוקרשט. חישבו על זה ועל משמעויות הזמן הארוך הזה כזמן שבו היו יכולים להתרחש שינויים אבולוציוניים. כל זני כלבי הבית – פקינז, פודל, ספנייל, כלבי סאן-ברנרד, וצ'יוואווות התפתחו מן הזאב במאות השנים האחרונות או לכל היותר מספר קטן של אלפי שנים. הכפילו את כמות השינוי הזו במיליון. עכשיו תוכלו בקלות לתפוס כיצד התפתחה העין מאין עין על ידי שינויים מזעריים.
כל מה שנותר הוא לשכנע את עצמנו כי כל אחד מצעדי הביניים בנתיב האבולוציוני, נאמר, זה שמעור חשוף לעין המודרנית, הוא כזה שהיה נבחר על ידי הברירה הטבעית, שהיה מייצג שיפור על פני זה שקדם לו בשרשרת האבולוציונית כדי לשרוד. אין זה מספיק להוכיח לעצמנו קיומה של שרשרת שינויים אבולוציוניים המובילים לתוצאה העכשווית אם חלק ממצבי הביניים האלה לא היה שורד.
שוב שקר גס. הטענה כאילו האבולוציה התרחשה על פני תקופות זמן עצומות היא איננה נכונה. על פי הנאו דארוינזם, האבולוציה התרחשה במספר פעימות שכל אחת מהם ארכה כמה עשרות אלפי שנים בלבד, בתהליך של שיווי משקל מקוטע. הסיבה לזה היא שממצאי המאובנים מראים מספר שכבות שמופיעות בפתאומיות בלי שום שלבי ביניים.
ובכלל, השימוש בנשק של "תקופות ארוכות" ו"מספר אפשרויות בלתי מוגבל" הוא שקר גס, משום שמספר האפשרויות הללו אמנם נשמע מרשים, אבל הוא לא מספיק אפילו להיווצרותו של חלבון אחד!!! מי שרוצה לראות את החישוב יכול לראות במאמר "האם כמות האפשרויות כל כך גדולה".
יש הטוענים כי כל חלקי העין חייבים להיות נוכחים על מנת שהעין תתפקד או שהעין לא תפעל כלל. חצי עין, כך טוענים, אינה טובה יותר מהעדרה של עין. אינך יכול לעוף עם חצי כנף, אינך יכול לשמוע בחצי אוזן, לכן, טוענים כנגד תורת האבולוציה, לא יתכן כי היו שלבי ביניים המובילים להתפתחות העין, האוזן , או הכנף של ימינו.
באשר לטיעון כי אינך יכול לעוף בעזרת חצי כנף, הדבר מופרך באמצעות מספר רב של בעלי חיים , מוצלחים מבחינה גנטית, שנכונו ביכולת דאייה, כולל יונקים מסוגים רבים ושונים, צפרדעים, לטאות, נחשים ודיונונים. לסוגים רבים של בעלי חיים שוכני עצים יש עור מתוח בין מפרקים שאינם אלא כנפיים חלקיות. אם תיפול מעץ, כל קפל עור, כל משטח שטוח בגופך כדי להגדיל את שטח הפנים שלך , עשויים להציל את חייך. לא משנה כמה קטנים או גדולים יהיו משטחי דאייה אלה, תמיד יהיו כאלה שחייהם ינצלו בעת נפילה מעצים גבוהים יותר. וכך בצעדים קטנים של אבולוציה, אנו מגיעים להתפתחותן של כנפיים שלמות.
כאן הוא מתייחס לטיעון של מורכבות בסיסית. והנה הוא משקר בפעם השלישית. הוא פשוט מערבב פה שני ענינים שלא קשורים זה לזה.
בא ניקח את הדוגמא של המחשב שהבאתי לעיל. יש בעולם אינספור סוגי מחשבים ברמות מורכבות שונות, אבל גם למחשב הפרימיטיבי ביותר יש מנגנון בסיסי שבפחות ממנו הוא לא יביא שום תועלת. אין ולא יתכן מחשב שרמת המורכבות שלו תהיה כמו זו של כפית או מזלג. עכשיו יבוא דוקינס ההדיוט ויביא ראיה "מוחצת" שמחשב פרימיטיבי יכול להיווצר באופן אקראי. מה הוא יטען? הוא יטען דבר כזה. דבר ראשון הוא ימטט את הצד השני בצורה מסולפת. הוא לא יאמר ש"המחשב הפרימיטיבי ביותר הוא דבר מורכב", אלא ש"חצי מחשב לא יכול לעבוד". עכשיו יאמר דוקינס בתרועת נצחון, הנה יש לי ראיה שחצי מחשב כל יכול לעבוד. בואו ניקח מחשב משוכלל ונסיר ממנו את רוב התוכנות שבו. אחר כך נתלוש ממנו את הרמקולים. נכסח ממנו את המקלדת ונשאיר רק את העכבר. נשבור את הכונן של הדיסקים, ונראה שהוא ממשיך לעבוד. אמנם הביצועים שלו ירדו, אבל הוא יעבוד. זה בעצם התרגיל של דוקינס, הוא מערבב בין מורכבות בסיסית למורכבות לא בסיסית. זה שמחשב יכול להסתדר בלי מקלדת, לא אומר שהוא יכול להסתדר בלי חיבור לחשמל, פנימי או חיצוני.
עיניים, וכנפיים לא יכולות להיברא בצעד אבולוציוני אחד. זה יהיה משול למזל האינסופי שבגילוי מספר ארוך לפתיחת מנעול קומבינציה של כספת גדולה בבנק. אולם , לו היה מצב שבו יכולת לסובב את גלגלי מנעול הצירופים באופן אקראי, ובכל פעם שבו היית מתקרב למספר הנכון הייתה הדלת נפתחת מעט, היה זה אפשרי לגלות את הצירוף הנכון לפתיחת הדלת חיש מהר. זהו, בתמצית, הסוד שבאמצעותו משיגה האבולוציה על ידי ברירה טבעית את מה שנחשב בעבר לבלתי אפשרי. תכונות שאינן יכולות להתפתח בסבירות כלשהי מ"אבות" שונים מאד יכולות להתפתח בסבירות גבוהה כאשר ה"אב" ממנו התפתחו שונה אך במעט. אם שרשרת האבולוציה היא ארוכה מספיק, יכול כל דבר להתפתח מכל דבר אחר.
בקטע הזה הוא לא מחדש כלום.
האבולוציה, אם כן, יכולה תיאורטית לבצע את התפקיד , שבזמנו נדמה כאילו היה ביכולתו הבלעדית של האל. אולם, האם קיימות עדויות לכך שהאבולוציה אמנם התרחשה? התשובה היא : כן, העדויות הן חד משמעיות ורבות מספור. מיליוני מאובנים נמצאו בדיוק במקומות ובדיוק בעומק בו היינו מצפים למצוא אותם לו התרחשה האבולוציה. מעולם לא נמצא ולו מאובן אחד במקום שבו לא ניבאה תורת האבולוציה את מציאותו, למרות שדבר כזה היה יכול, לכאורה, לקרות – מאובן של יונק בסלע מתקופה שבו עדיין לא הופיעו , לדוגמה, הדגים, היה מביא מיד להפרכתה של תורת האבולוציה.
אוח איזה שטויות. המאובנים מוכחים על אבולוציה? להיפך. האבולוציה נבנתה לפי המאובנים. אם הדינוזאורים היו נמצאים היום על פני האדמה והם היו מגלים מאובנים של אנשים, הם היו אומרים שהם יותר מפותחים או מתאימים מהאנשים. שום דבר לא נמצא בדיוק במקום, אלא כל דבר שנמצא במקום מסוים מיד החליטו שכנראה שזה בדיוק המקום שבו הוא היה אמור להימצא.
תפוצתם של בעלי החיים והצמחים על פני כדור הארץ , היבשות והאיים היא בדיוק מה שניתן היה לצפות לו התפתחו כולם מאבות משותפים, בשלבים מרובים ואיטיים. הדמיון בין סוגים שונים של בעלי חיים ושל צמחים הוא בדיוק מה שניתן היה לשער לו חלקם היו בני דודים קרובים ואחרים בני דודים מרוחקים יותר. העובדה המוכחת כי הצופן הגנטי בכל היצורים החיים מורכב מאותן אבני בנין והדמיון בין הצפנים הגנטיים של יצורים קרובים מובילה באופן משכנע ביותר להנחה שכל היצורים החיים נגזרים מאותו אב קדמון.
שטויות בקצב. העובדה שיש דמיון גנטי בין כל בעלי החיים מוכיחה שהם נבראו על ידי בורא אחד ויחיד, ולכן הוא ברא את כולם באותה צורה.
העדויות התומכות באבולוציה הן כה מכריעות עד שהדרך היחידה להציל את תורת הבריאתנות היא לטעון כי אלוהים השתיל בכוונה עדויות רבות כל כך של מאובנים כדי לגרום לעדויות להראות כאילו התרחשה אבולוציה. ככה אתה החלטת^^^^ במילים אחרות, המאובנים, הפיזור הגיאוגרפי של בעלי החיים, וכיוצא באלה אינם אלא תעלול ענק. האם רוצה מישהו להאמין ולעבוד אל המסוגל לתעלולים כאלה? יהיה זה ודאי הגיוני יותר, וגם נכון מדעית יותר, להתייחס לעדויות ברצינות. כל היצורים החיים הם קרובים, כולם צאצאיו של אב קדמון אחד, שחי לפני למעלה משלושה ביליון שנים.
בקטע הזה אין טיעון חדש
טענת התכנון, נהרסה אפוא כסיבה המצדיקה אמונה באלוהים. האם ישנם טיעונים אחרים? יש אנשים המאמינים באל בגלל מה שנראה להם כהתגלות פנימית. התגלויות אלה אינן תמיד חיוביות, אולם הן תמיד נראות אמיתיות למי שחווה אותן. הרבה מיושביהם של בתי מחסה לחולי רוח משוכנעים שהם באמת המשיח[9], או אפילו האלוהים בעצמו. אין ספק בכוחן של אמונות כאלה בהתייחס לאלה שחווים אותן, אולם אין זו סיבה מספקת שאנו נאמין בהם. יתרה מזו, אמונות אלה סותרות אחת את השנייה ואין סיבה שנאמין בכולן[10].
לך תריב עם מטיפים נוצריים, חשוכים כמוך.
אין עוד הרבה מה לומר בנושא זה. גם לי האבולוציה על ידי ברירה טבעית מסבירה הרבה, אולם היא לא הייתה יכולה להתחיל מלא כלום. היא לא הייתה יכולה להתחיל עד שנוצר מנגנון פרימיטיבי של התרבות ותורשה. התורשה העכשווית מתבססת על צופן ה DNA שהוא עצמו מורכב מדי מכדי להיווצר באקט אחד של מזל. הדבר אומר אפוא שצריך היה להתקיים בעבר מנגנון תורשה אחר, שנעלם מאז, שהיה פשוט מספיק על מנת להיווצר באופן ספונטאני באופן הסתברותי מתוך חוקי הכימיה, וששימש את המדיום שבו ברירה טבעית פרימיטיבית החלה להתרחש. ה DNA היה תוצר מצטבר של תהליך הברירה הקדמון הזה. לפני התהליך הראשוני הזה של ברירה טבעית החל להתרחש , היתה תקופה שבה מולקולות מורכבות נוצרו מאלמנטים פשוטים יותר, על פי חוקי הפיזיקה, תהליכים שאנו מבינים אותם היום היטב. לפני כן הייתה תקופה שבה היסודות נוצרו מיסודות פשוטים יותר. קודם לכן, היה הכל מורכב ממימן טהור, מיד אחרי המפץ הגדול , שבו נוצר היקום.
"נוצר". מה נוצר? התא החי הפשוט ביותר הוא הרבה יותר מורכב מכור אטומי. ושוב, אני מדבר על המורכבות הבסיסית ביותר, כך שמנגנון הברירה הטבעית איננו רלוונטי.
אנשים מתפתים כמובן לטעון שאמנם אלוהים אינו נחוץ כדי לפרש את האבולוציה המורכבת מאז שנברא היקום עם חוקי הפיזיקה שלו, אנו בכל זאת זקוקים לאלוהים כדי להסביר את מקורם של כל הדברים.[11] מחשבה כזו לא משאירה לאלוהים מלאכה רבה מדי, הפעל את המפץ הגדול, שב בשקט והתבונן כיצד הדברים מתרחשים. הכימאי הפיזיקאלי פיטר אטקינס, בספרו הכתוב יפה כל כך הבריאה מניח אל עצל כל כך שניסה לעשות מעט ככל האפשר כדי לברוא את הכל. אטקינס מתאר כיצד כל שלב בבריאה נובע, באמצעות חוק פיזיקאלי פשוט, מקודמו. הוא מנתח את העבודה שהיה צריך לעשות האלוהים העצל ומגיע לבסוף למסקנה שאלוהים לא היה צריך לעשות מאומה.
פרטיו של השלב הראשון של הווצרות היקום שייכים לתחום הפיזיקה, בעוד אני, הביולוג, עוסק בשלבים המאוחרים יותר של התפתחות המורכבות. בשבילי, הנקודה החשובה ביותר היא שאפילו אם הפיזיקאי צריך להניח קיומה של נקודה מינימאלית, סינגולארית, בלתי ניתנת לחלוקה שהייתה חייבת להימצא בבראשית, כדי שהיקום יתחיל להתפתח, הרי נקודה סינגולארית זו היא בוודאות פשוטה ביותר. בהגדרה, הסברים הבנויים על הנחות יסוד פשוטות , משכנעים יותר וסבירים יותר מהסברים שחייבים להניח התחלות מורכבות ובלתי סבירות סטטיסטית. לא תוכל להניח קיומו של משהו מורכב יותר מהאל הכל-יכול!
רגע, מה קורה פה? הכותרת של המאמר זה מורכבותו של הבורא, אבל את כל המאמר הוא מקדיש לאבולוציה, ורק בשורה האחרונה הוא זורק חצי מילה על הנושא המדובר ובורח. הוא יודע היטב למה הוא בורח, כי על הטענה הזו ישנה תשובה מאד פשוטה. מי שרוצה יראה במאמר "טענות נפוצות".
זהו. זה מה שיש לדוקינס לומר. לא הרבה יותר מורכב ממה שאמרו אלו שלפניו. הלא הם פרעה, נבוכדנצר, טיטוס, היטלר, סטאלין, ושאר הלוחמים נגד מלכות שמים. אלפי שנים הם נלחמים, ושום דבר לא עוזר. הציבור הכופר נשאר מיעוט זניח, והתנ"ך הקדוש ממשיך להתפשט על פני הגלובוס גם בימים אלו, למרות שנאתם ומחאותיהם של דוקינס וחבריו.