אתאיזם כהמשך הסטורי של עבודת האלילים
מביך מאוד לקרוא את ספריו של מר דוקינס, מביך במיוחד היה לקרוא את השורות האחרונות של ספרו "השען העיוור" בו הוא 'עובר' על תאוריות חלופיות ועונה להם. ממש ממש לקראת הסוף (ולא במקרה), הוא טורח להתייחס גם ליהדות וכותב : הגישה היהודית שהעולם נברא מאל אחד שווה לטענה שהעולם נוצר מגללים של (****, תסלחו לי, כמה אני יכול לרדת...) והנה ה"הפרכה" המדהימה שלו: פשוט צריך להוכיח את קיומו של האל כפי שצריך להוכיח את קיומם של הגללים.
נו, צריך בכלל לענות לאדם כזה? הן אפילו גוי כנסים ניקולאס טאלב (בספרו "הברבור השחור") עומד בדיקנות על השוני המהותי בין אלילות ומונותאיזם, והשוני התפיסתי המייתר לחלוטין את שאלתו של מר דוקינס. אז למה לדבר בלי לדעת?
כבר מזמן שמתי לב שקיימת תפיסה שגויה בקרב רבים ביחס של "הדתות" מול אתאיזם. תחת המטריה שנקראת "דתות" מכניסים הללו את כל מפלצות הספגטי, זאוס, עוד כמה אלים מכאן ומשם, ועל הדך גם מונותאיזם, קרי: אמונה בא-ל אחד. נדמה שיסודה של הטעות נעוץ בכך שהמדע, אותו הם למדו בבית הספר, שולל במידה שוה כל דבר שמכונה "אל" במילון, ונדמה שזה האחרון לא טרח להבחין בין הדברים.
אז במקום לעשות סדר, תרשו לי קצת הסטוריה: חז"ל אומרים כי "זה לעומת זה ברא אלוקים", או במילים אחרות: תמיד יהיו כוחות זהים של 50/50 במאבק בין האמת לשקר.
כעת שימו לב: הגמרא נכתבה לפני כ1700 שנה. היא מתארת עבודות אלילות שונות, והיא גם מתארת בפירוט את הפיתוי שבהן. כך למשל אדם שסגד לאל פלוני, יכל לבקש גשם למחרת בשדה שלו, ואכן ירד גשם. אלים חוללים ניסים ומופתים מדוייקים מאוד ולפי הזמנה. יש להניח כי לו היו אז צוות חוקרים מלומד ואקדמאי, הם מזמן היו מפרסמים מחקר כי מבחינה מדעית, יש ממש בעבודת האלילים.
חישבו לרגע על העם הנאור והמתורבת ביותר של אתה התקופה: היוונים. הם לא היו טפשים, הם ידעו לחשוב, וידעו לא ללכת שולל. כיצד זה התאזרחה בליבם אמונה פשוטה באלים למיניהם?
היה קשה מאוד אז לא לעבוד אלילים. הפתוי היה מדהים: מי שעבד, היה עשיר. מי שלא, היה עני. ובכל זאת, התנ"ך, (ב"חוסר קידמה" המאפיין אותו עד היום) יצא חוצץ נגד כלי יעיל זה. כמעט מחצית מפסוקיו מוקדשים להתנערות מתפיסה זו. כיצד היה יכול אדם בכל זאת לחשוב שאין אמת באלים? מסתבר שבאותה התקופה היה גם צד שני למטבע: ניסים נעשו כמעט על בסיס יומיומי בבית המקדש. כל מי שביקר שם הרגיש בפועל התרוממות רוחנית, שלצערינו איננו יודעים את טיבה, אולם אנו עדים להתנהגות של אנשים כאשר חוו אותה (ראה במאמר "בין המיצרים, על מה בעצם אנחנו מתאבלים?")
כך שלמרות הפתויים האדירים, לאדם הייתה את האפשרות המלאה לבחור בין הרע לטוב, והייתה לו יכולת שיפוט אובייקטיבית ויכולת לקבל החלטה נכונה.
מאוחר יותר מסופר כי חז"ל "ביטלו" את יצר הרע של עבודה זרה. בתקווה כי אינני חוטא לאמת, פירושו של דבר הוא שניטל אותו כח שהיה לאלילות לגרום לדברים. וזאת יש לדעת, כי בין גדולי ישראל יש מחלוקת רחבה האם באמת יש ממש באלילות, או שהיא כולה רק אחיזת עיניים. אגב, אבי האלילות, הלא היא האסטרולוגיה, גם בה יש הטוענים כי יש בה ממש, וכי התנהלות על פני האדמה הייתה תואמת במידה מפליאה את סדרי הכוכבים והמזלות במרום. מזל- מלשון להזיל, נוזל. כאילו הוא זה שמזיל עבורנו השפעות.
בד בבד עם ביטול הכח של האלילות, בטלה גם נבואה. על מנת לשמור על איזון הגון, ופיתוי ראוי לאדם בין הטוב לרע, היה צורך במקביל להוריד את הצד החיובי. (מתן המבחירה החפשית היא קונספט חשוב בעולם כאשר האדם נדרש להתמודד בדילמות הללו ולנצח)
מה החליף את האלילות? עדין האנושות כולה הכירה בכח עליון המניע, ואז הופיעו (כמה מאות שנים מאוחר יותר) הדתות הגדולות. בין לבין גם נבחין בתפיסתו של אריסטו כי העולם היה קדמון, ולא היה לו שום בורא.
חשוב לזכור שבאותה העת עדיין עמדו לעם ישראל אנשים צדיקים ובעלי השפעה רוחנית עליונה, אשר גם אנשים מחוץ ליהדות כשתנקלו בהם הכירו בערכם ומעלתם הרוחנית. עם ירידת הדורות, איבדנו אפילו את הדבר החשוב הזה.
כיום, עם התפתחות המדע, הדתות האחרות נתגלו במערומיהן ובכשלונן, אין בכלל צד שני ראוי לשמו, והדבר היחיד שנותר הוא אתאיזם פשוט, המנסה ללחום על נפשו ולהוכיח את הבלתי ישים: שהעולם נוצר מאליו והתפתח במקרה.