מעמד האשה ביהדות
מעמד האשה ביהדות.
נושא זכויות ומעמד הנשים ביהדות משמש ככלי ניגוח מרכזי בידיהם של ארגוני הכפירה. העבודה בנושא הזה היא קלה מאד עבור מנגחי הדת. בניגוד לנושאים אחרים שבהם נאלצים הם לסלף ציטטות ולפברק נתונים, בנושא הזה הם מביאים אכן דברים כהויתם. כל הציטוטים שלהם בנושא הזה הם נכונים. אמת לאמיתה. אז איפה טמון השקר? האם משנאי הדת הצליחו הפעם לשמור על מאוזנות מינימלית?
הסילוף המרכזי בנושא הזה אינו טמון במה שהם כן מביאים, אלא במה שהם אינם מביאים. כנגד כל מאמר חז"ל שמעמיד את הנשים כפחותות בנושא מסוים, ישנו מאמר חז"ל הפוך בנושא אחר שמעמיד אותם בעמדת עליונות בנושא אחר. מכפישי הדת יודעים לצטט למשל את "נשים דעתם קלה", אך לעולם לא יביאו את "בינה יתירה ניתנה בנשים". הם יביאו את העובדה שאשה אינה יורשת, אך לא יספרו לכם שבעל חייב במזונות אשתו, ובכל צרכיה, והיא איננה חייבת לפרנס אותו, ואת העובדה שבניגוד למה שכתוב בתקשורת, ההלכה הזאת מקויימת על ידי רוב הציבור החרדי. זוהי זכות שניתנת לאישה על ידי התורה, זכות שאינני מאמין שקיימת באיזושהי מערכת משפט מערבית.
משום מה, כאשר נעיין ב'אתרים מובילים' כמו "חופש" למשל, בתקווה לגלות מהי עמדת היהדות על הנשים, נגלה דווקא את המשפטים הבאים: "נשים דעתן קלה" הקבלת האישה לחרש שוטה וקטן "מה שקנתה אישה קנה בעלה", ועוד אי אילו ציטטות חד סטריות, המעידות כי הכותב עשה עבודת שורשים כלשהי על מעמד האישה במקורות, והעובדה כי הוא השמיט משפט כמו "נתן הקב"ה בינה יתירה באישה יותר מבאיש" או "בזכות נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו" את הפסוק "שארה כסותה ועונתה לא יגרע" ועוד, אינה מבורות, אלא מגמתית ומכוונת. טוב, יש כמובן כותבים יצירתיים יותר, הללו ידברו גבוהה גבוהה על דיכוי האישה בדת היהודית בכלל ובחברה החרדית בפרט.
כמובן שאין בדבר זה מלפטור אותנו להבין לעומק מה בדיוק קורה כאן, או במילים אחרות להשליט סדר בבלגן-לכאורה הזה, ואני מדגיש: לכאורה. או.קי. אז ככה. הדבר הבולט ביותר במעמד האישה הוא הפטור המיוחד שיש לה מכל מצוות עשה שהזמן גרמן. קרי חיובים תלויי זמן, בכלל זה נכללים רבות וחשובות מן המצוות היהודיות כמו סוכה, תפילין, שופר ועוד. דבר המראה לכאורה כי מעמדה נחות ולכן אפילו לא חלים עליה חיובים אלו. הדבר השוני הנוסף הוא אי- חיובה של האישה ממצות לימוד תורה, אחת המצוות החשובות והמרכזיות בחיי היהודי. והצלע השלישי הוא אי קבילות עדות האישה, דבר המראה לכאורה כי מעמדה נחות ואין לה אמינות. אפשר גם להוסיף כי מבחינת חלוקת הרכוש, הגבר הוא יהיה במעמד של מחזיק הממון ואילו ביחס לאישה נאמר: "כל מה שקנתה אישה קנה בעלה".
מצד שני, מעניין לראות את יחס התורה, אפילו בתקופה המאוד מאוד קדומה, בה האישה הייתה מעין שפחה של המין הגברי, משהו פרימיטיבי ונחות, שלא נטל חלק בניהול החברה במלחמות, בפוליטיקה, בכלכלה ועוד. והנה גם בתקופה בה נכתבה התורה (2500 לבריאת העולם, המאה ה-13 לפנה"ס) אנו מוצאים התחשבות רחבה מאד בזכויות הנשים, החל מחובתו של הבעל לפרנס את אשתו (כל עוד אין היא מסרבת לכך, כמו במקרים בהם יש לה יכולת קיום כלכלית) עבור דרך זכותה להסכים לנישואין/ לדרוש גט, (ודרישת גט יכולה לכלול אף מאסר של הבעל,) וכלה באפשרות ליטול חלק או אף להנהיג את העם. כדוגמא נוכל לציין את מרים הנביאה, אחות משה, שנטלה חלק בהנהגת העם הראשונה במדבר, ואת דבורה "היא שופטה של ישראל בימים ההם" אז הייתה היא המנהיגה הבלעדית של המעצמה, מבחינה כלכלית, פוליטית, חברתית, רוחנית וכמובן צבאית.להשלים את התמונה יש צורך להוסיף את ההתבטאות של חז"ל ביחס לניסי יציאת מצרים ועוד: "בזכות נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו" לאמרה זו משקל גבוה מאד בחברה בה התפקיד הרוחני הוא הדומיננטי, והיררכיה מבוססת בין היתר על מעמד רוחני (כמו כהן גדול, נביא וכו') כאן המקום לציין את דברי חז"ל על הפסוק (אותו מצווה הא-ל לאברהם) "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה"- מכיוון שהיה אברהם טפל לשרה בנבואות.
עוד משהו, חשוב לא פחות. המוטיב המרכזי בכל חברה, וביהדות בכלל, הוא נטילת האחריות של הפרט על מעשיו. רק כאשר אנו מטילים את אחריות המעשה לעושה, יש מקום להטלת עונשין וממילא לחברה מתוקנת. והנה, ביהדות גיל האחריות האישית אצל גברים מתחיל בגיל 13, ואילו אצל נשים הוא מוקדם בשנה תמימה! דבר נוסף, האישה ביהדות אינה מצווה למלא את גחמתו של אף גבר, גם בתקופה הפרה-קדומה בה היה עניין זה לנוהל נפוץ. התורה לא בררה במילים: "לטוב בעיינכן תהיין לנשים" נאמר לבנות צלפחד. ורק כדי להשלים את הבלגן נוסיף את "היהלום שבכתר" של העורך הדומע מאושר מאתר חופש: הכיצד זה הגבר מברך מידי בוקר "ברוך שלא עשני אישה" מה קרה? אישה היא לא בן- אדם?
כדי לעשות סדר בכל הכאוס הזה, בואו ננסה קודם כל להבין (ותסלחו לי על השאלה) מה זה בדיוק אישה?
ובכן, האישה הינה כמובן, המין הנקבי במין האנושי. מה זה אומר? הבה וניתן קודם כל לטבע עצמו לדבר. הנה: "השרירים של האישה חלשים יותר ב- 30% בממוצע משל הגבר, ותצורתם דקה יותר" ויקיפדיה. מאוד לא פופולארי היום לומר את זה, אבל לא אני אמרתי את זה, זה ויקי בכבודו ובעצמו. נמשיך הלאה: משקל המוח הממוצע אצל נשים הוא 1200 גרם בעוד אצל גברים הינו 1400 גרם. אבל העיקר עוד לפנינו, המחקרים מראים כי האונה השמאלית, זו שאחראית על החשיבה הלוגית, עיבוד נתונים ולמידת דבר מדבר מפותח יותר אצל נשים, בעוד אצל גברים האונה השלטת היא הימנית, זו שאחראית על הצד היצירתי. (בחז"ל: "נתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש" (מסכת נדה מ"ה), בינה: הבנת דבר מתוך דבר) כמו כן, אצל רוב הנשים מפותח מאוד הפן הרגשי באישיות. ניקח לדוגמא את האמיגדלה, אותו חלק במוח האחראי על התגובות הרגשיות. מחקר שנעשה באוניברסיטת הארווארד הראה שכאשר נשים חוו חוויה רגשית, הופעל רק החלק האחראי על החוויה הרגשית, ואילו אצל גברים הופעל דווקא החלק האחראי על התפקוד הרציונאלי בלבד. אבל מה לנו כי נרחיב במחקרים, בעוד שאם נשאל כל פסיכולוג הוא יספר לנו כי אחוז הנשים בהן מפותח התחום הרגשי הוא גבוה בהרבה ממקבילו הגברי.
אבל לא תאמינו למשפט הבא: לרגל יום האישה הבינלאומי, רואיינה אחת מנשות הקריירה המצליחות והמוצלחות במדינה באחד מכלי התקשורת הפופולאריים במטרה לקדם את מודעות העסקת הנשים יציאתן לעבודה, ומעל לכל: קידום השוויון המוחלט בין גברים לנשים. וכך היא אומרת שם, ואני מצטט: "אנו רוצות את הגברים שלנו חזקים, איתנים ונושאים בתואר ראש המשפחה". אני מוחץ את כפות ידי אל ארובות עיניי בתימהון: אופס! איך זה יצא לה? ככה מקדמים היום נשים? זה שוויון זה? נו, אבל היא אמרה! ואם היא אמרה, כנראה שכך היא מרגישה! וזה אומר שכך מרגישות גם היום נשות קריירה סופר פמיניסטיות המהוות מודל לחיקוי. דבר זה אומר דרשני. דרך אגב- שימו לב גם, שאף פעם לא תראו מודעה "דרוש מזכיר", בדרך כלל מודעת דרושים כזו תנוסח: "דרושה מזכירה" וגם זה בגלל תכונתה המיוחדת של האישה לעבוד על מספר דברים במקביל.
אז מה זה אומר?
ובכן, זה אומר הרבה מאוד. ולמה, מכיוון שאנו יודעים שהעולם לא נוצר מאליו, יש מי שברא אותו, וברא אותו עם מטרה ועם תכלית, הוא גם בוודאי נתן הוראות כיצד לחיות בו. הוראות שימוש. ואם יש הוראות, יש גם כלים שעל ידם אפשר יהיה למלא את ההוראות. ואתם יודעים מה, אפילו מגישה לא אמונית. אם יש שוני, וגם יש רצון למימוש הפוטנציאל, כך לפחות על פי סולם מאסלו, הרי שיש להתאים את המימוש לפוטנציאל, ואת הפוטנציאל לכלים. לא?
מהו הפוטנציאל הנשי, או: כיצד ממשים באופן הפרודוקטיבי ביותר את התכונות הנשיות?
ובכן, כל חברה אנושית בעולם, עיקר חוסנה וכוחה בא מחוסנה כחברה. קרי, לא מכלכלה איתנה, לא מצבא חזק, אלא מחברה חזקה. ודבר זה מוצא ביטוי פעמים רבות במהלך ההיסטוריה. ניקח לדוגמא את החברה הגרמנית (וצר לי שעלי לפרגן לעם זה במסגרת זו) במוצאי מלחמת העולם השנייה, גרמניה אז הייתה לעיי חרבות, כלכלה קורסת, לא רק בה, גם בעולם כולו המלקק את פצעיו. והנה, בתוך שנים מועטות הצליחו הגרמנים לבנות את ארצם מחדש, לחזק את כלכלתם ולהפוך מחדש לכוח משמעותי בתחום הכלכלי, הפוליטי, ומאוחר יותר גם הצבאי. מה הכוח שגרם לתמורה הזו? הלא לא הייתה להם אז תשתית כלכלית, לא מדינית ובוודאי שלא צבאית? התשובה אחת וברורה: חוסן של חברה. חברה שידעה לחרוק שיניים, לעבוד קשה ולהביא לתוצאות. כך גם אפשר לציין את החברה הישראלית בראשית דרכה, אז עוד היו עולי מזרח אירופה חדורים ברוח התנדבותיות חלוציות ופטריוטיות, לפחות ברמה שאפשר להציג למתנדבים תמימים, בכוח זה הצליחו אותם אנשים להחזיק מעמד במלחמת הקיום שניחתה עליה עוד לפני שקמה ולהרים את הראש מעל המים. (איפה הם היום? נושא למאמר אחר...) האם לא היה זה צ'רצ'יל שהבטיח בפאתוס לעמו "דם, יזע ודמעות" אשר שלוש אלה שהתקבלו בבגרות ובאחריות על ידי העם הביאו לעמידה האיתנה מול גרמניה הנאצית ובסופו של דבר לתבוסתה של האחרונה?
דבר נוסף: עורכי מהדורות החדשות, טורחים להזדעזע עבורנו עד היום, במידה ונעשה פשע על ידי "בני-טובים". מה זה אומר? וכי זהו זן חדש של אנשים בלתי נגועים ביצרים, שלא יודע כיצד עושים רע ומה מרוויחים מכך? התשובה היא פשוטה: חברה חזקה, שיודעת לתת לבניה חינוך איכותי, לא מוציאה משורותיה פשיעה. היא מוציאה איכות. זוהי התשתית הבסיסית של כל חברה, זהו חוסנה וזה עתידה. את התפקיד הכל כך מרכזי והכל כך קריטי הזה, נתנה התורה לנשים. ודווקא להן, בהילקח בחשבון כל תכונות הנפש והיכולות הקוגנטיביות בהן התברכו הנשים. ומי כמוהן מתאים לזה. אין זה מקרה אפוא, כי האישה היא זו שיולדת, מינקת ומגדלת את ילדיה. זוהי הסיבה שנתן בורא העולם לה את הכלים הפיזיים והנפשיים הדרושים לכך. ולא להפך. כעת מובן למה פטורות הנשים מכל מצוות עשה שהזמן גרמן. הזמן שלהן פשוט יקר, ומאוד יקר. ולא רק להן אלא לכל העם. לכן, כשם שנפטור חייל בשדה הקרב מחובות אזרחיות שגרתיות, וכשם שנפטור עתודאי משרות צבאי רגיל, כך נפטור את הנשים העוסקות בחשובה שבמלאכות, מכל מצווה תלוית זמן העלולה להסיט אותן ממטרתן החשובה. ברור מאוד שמצוות לימוד התורה לא ניתנה לנשים, שכן זמנן מנוצל למטרות חשובות לא פחות. אך אין הן מופקעות ממצווה זו, וכך פוסק הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה: אישה שלמדה תורה, יש לה שכר. אם כי חשוב לציין בשולי הדברים כי לימוד התורה הנצרך להן, היינו לימוד ההלכות אותן עליהן לקיים, בודאי שמחובתן ללמוד ולדעת. (בשונה ממצוות לימוד תורה על ידי הגברים שם יש את מצוות ידיעת התורה כמטרה בפני עצמה, וכן כדי להעביר אותה לדורות הבאים, וזה נושא למאמר אחר)
אמור מעתה, אין כאן תחרות בין הגברים לנשים. אין ראשון ואין שניה, יש חלוקת תפקידים ברורה, לכל אחד ואחת על פי יכולותיו ובהתאם לתכונותיו. מובן גם שחובת הפרנסה באופן אוטומטי מוטלת על הבעל, ראשית, מפני שהאישה טרודה בדברים חשובים יותר. שנית, גם כיום קשת המקצועות שאישה יכולה לעסוק בהן הינה קצרה הרבה יותר מזו של הגבר. קשה למצוא נהגת טרקטור או מפעילת עגורן. נוכל לומר כי היטל הפרנסה על הבעל אינו זכות כי אם חובה. אם כי, בשלב זה חשוב מאוד לציין, שכאמור התורה מכירה באפשרות שהאישה היא מפרנסת. (יצוין כי הכרה זו נעשתה בעידן בו הדבר היה בלתי פופולארי בעליל, וספק רב אם מצוי בכלל.) ולמה היא אינה יורשת? ובכן, היא יורשת! כל עוד אין היא נשואה, הוצאות מחייתה הינם על העיזבון. אלא שברור שכאשר היא נשואה, אזי היא מצויה בתוך תא משפחתי האחראי על פרנסתה, ואכן בעלה יורש את אביו... באופן כללי חלוקת התפקידים בין הגבר לאישה דומה לחלוקת תפקידים בעבודת צוות בין תסריטאי לשחקן, נניח. לכל אחד כישרון לדבר מסוים, ומשבצת אותו עליו למלא עם הכשרונות הייחודיים שלו. שימו לב, אגב, כי במטוסי פאנטום ובמטוסי הF15 E מיועד המושב הקדמי לטייס, ואילו המושב האחורי לנווט (למה האחורי, למה? מה זה כל האפליה הזו, אז מה אם זה בהסכמה, הא?)
כעת נותר לטפל בכמה סעיפים קטנים-
אז למה אישה פסולה לעדות?
ובכן, אישה נאמנת. ולא סתם נאמנת, אלא סופר נאמנת. בדברים הכי קריטיים, ועל בסיס יומיומי, המילה של האישה היא מילה מילה. ניקח לדוגמא שני איסורי כרת: איסור נדה ואיסור אכילת דם. לגבי איסור נדה נאמר: "וספרה לה" היא הסופרת והיא המודיעה הבלעדית. במילים אחרות, כל אדם מישראל, בכל יום, באחד מהאיסורים החמורים ביותר, סומך על אמינות של אישה! כמו כן איסור אכילת דם, אנו מצווים להכשיר בשר בקר ועוף מהדם המצוי בו, אכילתו כרוכה באיסור כרת. מי היא המכשירה בדרך כלל? האישה. כשמגיע הבעל בצהרי היום לביתו לסעוד את ארוחת הצהריים ממי הוא מקבל אינפורמציה על כשרות המאכלים? מאשתו! כמו כן מצינו כי נאמנת יולדת לומר זה יצא ראשון וזה שני, ועוד. אם כן ברור, שהסיבה בגינה אין אישה מעידה אין זה משום חוסר אימון, אלא מכיוון שאין זה יאה לכבודה של האישה שיזמנו אותה לבוא ולהעיד בפני דיינים. שכן "כל כבודה בת מלך פנימה." לשם המחשה נוכל לציין כי כאשר יש צורך לחקור אדם פרטי, עליו להתייצב על פי זימון בתחנת המשטרה. אך כשמתעורר צורך לחקור ראש ממשלה, חוקרי המשטרה יעשו את דרכם אליו...
ועל מה בדיוק מברך הגבר "שלא עשני אישה"? ובכן, ברכות השחר מתייחסות לקיום המצוות, אנו מודים על האפשרות שניתנה לנו לקיים את המצוות. וכיוון שבסופו של יום, ויהיו הנימוקים אשר יהיו, גבר מצווה במצוות רבות יותר, עליו להודות על כך יותר.
ויש עוד סעיף, די שולי הייתי אומר, המתייחס להחצנת האישה, או תכונותיה הנשיות בנוכחות גברים. אין זה אומר שאישה חרדית אינה מופיעה בלהקת באלט, שאישה חרדית אינה מופיעה כזמרת סופרן זה אומר בהחלט שגברים לא ישתתפו בהופעה הזו.
נו, טוב. אז בכל זאת "למה באוטובוסים הנשים יושבות מאחור, מה כל האפליה המשפילה הזו"??? האמת הצרופה היא שבכל פעם שאני נתקל בשאלה הזו אני לא יודע אם לצחוק או לבכות, וזה לא רק בגלל שיש בתי שימוש נפרדים לנשים (שיא האפליה, ההשפלה והגזעניות שאפשר רק להעלות על הדעת בחלומות הכי פרועים) וגם לא מפני שגם בבתי כנסת, למשל, יש "עזרת נשים" וגם בבית המקדש הוקמה "עזרת נשים" מין קתדרה גבוהה עליה עמדו הנשים לצפות בשמחת בית השואבה. אלא שמעניין שבישראל 2010 יש צורך להסביר דבר כל כך פשוט, שאי הפרדה בין מינים במקומות מאוד צפופים, ואני מדגיש מאוד צפופים (ומי שלא יודע על מה אני מדבר, שיתכבד ויעשה סיבוב על קו 2 של אגד בירושלים ביום שישי אחרי הצהרים למשל, ושלא ישכח למסור אחר כך את הבגדים לגיהוץ) איננה כל כך אתית, ובוודאי לא מאוד מנומסת או נעימה.
הערה קטנה לסיום.
על פי נתוני דו"ח אגף המחקר של הכנסת, המבוסס על מחקרים רבים שנעשו בשנים האחרונות, שיעור הנשים בישראל השרויות בדיכאון, כפול משיעור הגברים. וכאן הבן שואל, למה? האם בישראל אין שיוויון זכויות? האם בישראל נשים מדוכאות?
מבחן האושר הוא המבחן הסופי. כל המילים הגבוהות אינם שוות כקליפת השום. ובמבחן הזה השיטה המערבית כשלה ובגדול.