בימים האחרונים התגלע ויכוח בפורום, האם האירופאים הם באמת אנשים עדינים ומנומסים, תרבותיים ואדיבים, או שמא הנימוס החיצוני הוא בסך הכל כיסוי שמכסה על תרבות אכזרית ומרושעת. בהתאם לכך, החלטתי לשתף את הגולשים היקרים בתמונה אחת ששוה כמו אלף מילים. בתמונה ניתן לראות בבירור את אדיבותם המופלגת של האירופאים האצילים. קשה להישאר אדיש מול הזוך והזוהר האין סופיים, החמלה ואהבת האדם הנוטפים מתמונה פסטורלית זו. אני חושב שאנשים שמטיפים כל הזמן על כך שעלינו ללמוד מהאירופאים איך לנהוג בכל מיני נושאים, עליהם לשמור על תמונה זו ולהתבונן בה תמיד. רק כך יוכלו הם להתרגל אט אט לנימוס האירופי. אין לי ספק שאדם שיתבונן בתמונה זו חמש דקות כל יום יפסיק להיות ברברי, והתרבות האירופית הקסומה תחלחל בקרבו אט אט. (התמונה נמחקה לבקשתם של הגולשים המזועזעים. בתמונה נראתה ערימת גופות מחרידה מתקופת השואה מסודרת בסדר גרמני למופת.)    »להמשך

שאלה - האם נכונה טענת החוקרים שחז"ל השמיטו ספרים מסוימים שהיו קיימים ולא נכנסו לתוך התנ"ך? תשובה - א. אין זו טענת החוקרים, אלא חז"ל בעצמם הם שמספרים בפירוש על כמה וכמה ספרים שלא הוכנסו לתוך התנ"ך, וגם על כך שהיו ספרים מתוך התנ"ך שרצו להוציא אותם ולבסוף הושארו. ב. לחכמי ישראל ישנם סמכויות נרחבות, כמו כל מערכת שבנויה על חוק כתוב מצד אחד ועל מערכת שפיטה אנושית מצד שני. תפקידם של חז"ל בין היתר הוא לקבוע איזה ספר יזכה להיכנס לכתבי הקודש ומה לא, וכשם שמחליטים בבית דין של מטה כך פוסקים בבית דין של מעלה. ג. השיקולים מה יכנס ומה לא, לא תמיד נגעו לעצם הדברים, אלא גם לצורך ההיסטורי שלהם לדורות. ("נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה, ושלא נצרכה לדורות לא נכתבה") ד. גם העובדה שהחלטות אלו התקבלו מאות שנים לאחר תום תקופת הנבואה, גם עובדה זו לא הוסתרה כלל. חז"ל במסכת חגיגה דף »להמשך

הפעם, לשם שינוי, אני רוצה ללמד קצת זכות על עם ישראל. בשעת אחר הצהרים כלשהי, ישבתי בבית הכנסת כלשהו, בשכונה חילונית כלשהי, בעיר כלשהי. בניגוד מוחלט לרעש וההמולה וקול התורה האדיר שמתרונן בשעה זו בבית כנסת בשכונה חרדית, בית הכנסת בשכונה החילונית בולט בשממונו. הריהוט יותר מושקע, המבנה יותר מטופח, אין לכלוך ואין רעש, הכל נקי ונוצץ, אבל אין נפש חיה. בדרך כלל אני נוהג לנעול את הדלת, שלא יכנסו כל מיני טיפוסים לא רצוים למבנה השומם, אבל באותו יום שכחתי משום מה לסגור את הדלת. לפתע, פרץ לאולם בחור מגודל, פרחח מתנשף ומבוהל, והתחבא מתחת לבימה. הבנתי מיד שמישהו רודף אחריו, ועוד רגע אני עלול למצוא את עצמי ליד התרחשות לא מוצלחת במיוחד. בשכונה חרדית אירועים מהסוג הזה הם דבר נדיר, אבל באקלים המקומי זה די מקובל, למרות שלא מדובר בכלל על שכונת עוני ופשע. דקה וחצי חלפה לה, ובפתח האולם נצבו קבוצת בריונים מטילי אימה. עשיתי את עצמי כאילו »להמשך

היום אני רוצה לעסוק בנושא חשוב מאד, שמשום מה לא ראיתי מישהו שעוסק בו כלל. הפעם אינני מדבר על נבואה של חז"ל במובן הפשוט של העניין, אלא במשהו מסוג אחר לגמרי. בתקופת הנבואה, התקופה המתוארת בספר התורה ובספרי הנביאים, האנושות כולה הייתה שטופה בעבודת אלילים. עם ישראל היה אי קטן של שפיות בתוך ים של עובדי אלילים, וגם בתוך עם ישראל היו הרבה עובדי אלילים שנביאי ישראל נלחמו בהם ללא הרף, אך ללא הצלחה. ממלכת ישראל נוסדה מלכתחילה על יסוד של העבודה הזרה של העגלים בדן, אבל גם לממלכת יהודה חדרה מדי פעם הפאגניות. בתקופת בית שני עדיין האנושות הייתה שקועה בעבודת אלילים, אבל בעם ישראל כבר לא היו נסיונות מהסוג הזה. אין בחז"ל שום איזכור כל שהוא למאבק סביב הנושא של עבודת אלילים. החל מהמאה הרביעית ואילך, החלה להתרחש מהפיכה עצומה בעולם. עבודת האלילים החלה לפנות את מקומה אט אט לטובת הדתות המונותאיסטיות. בתחילה הייתה זו הנצרות שהחלה להתפשט »להמשך

 העולם כולו שרוי בחושך. חושך של דעות כוזבות, אידיאולוגיות לא נכונות, כפירה ומינות. את החושך הזה לא מגרשים עם מקלות, את החושך הזה מגרשים עם נר קטן, נר של אמונה, נר של שיעורי תורה, נר של דעת ויראת השם.   בתקופה האחרונה נשמעים הרבה קולות בציבור החרדי על הצורך הדחוף במה שנקרה "הסברה חרדית". הקולות הללו נשמעים על פי רוב מלמטה, מהרחוב החרדי, ולא מהמימסד החרדי של הרבנים והעסקנים בעלי הנסיון. אני כשלעצמי שייך יותר לאגף הראשון, אין לי תפקיד כל שהוא, אינני שליח של אף אחד מלבד של עצמי בלבד. ובכל זאת, אחרי נסיון של שנה בתחום הכתיבה באינטרנט, אני הולך ומגיע למסקנה שדווקא השתיקה הרועמת של העסקונה המנוסה, הרבה יותר יעילה מאשר הנסיונות הנואשים ליצור הסברה חרדית. יש לי כמה סיבות טובות לחשוב כך. דבר ראשון, אני לא מאמין ביעילות ההסברה הזאת. אין לי ספק שגם אם נקים מערכת משומנת של מסבירנים ואנשי תקשורת, גם אם נתגייס »להמשך

כאשר אנחנו נגשים ללימוד התנ"ך, עומדות בפנינו לכאורה שני אפשרויות. האפשרות האחת היא ללמוד את התנ"ך דרך המשקפיים של חז"ל והמפרשים שהלכו בעקבותיהם, והדרך השנייה היא ללמוד את התנ"ך על פי ראיית עינינו. במאמר הבא ברצוני להראות מדוע באמת לימוד עצמאי של התנ"ך הוא לימוד שיוצר תפיסה מעוותת של התנ"ך, ודווקא מבט מעמיק מלמד אותנו שדברי חז"ל הם הם פשוטו של מקרא, הם ורק הם ידעו להאיר את עינינו העיוורות בשבילי התנ"ך. אני חושב שהנושא שבו נמצא הפער הגדול ביותר שנפער בין תפיסתנו השטחית אנו לבין תפיסתם של חז"ל שנבעה ממסורת רציפה בכל הנוגע להבנת המקרא הוא בנושא של דרגת עם ישראל. מי שלומד את התנ"ך בצורה עצמאית נדמה לו לפעמים שהתנ"ך מציג את העם הנבחר באור שלילי למדי. התנ"ך כולו מלא בחטאים של עם ישראל, וגם בחטאים של גדולי ישראל. ספר במדבר מציג את עם ישראל בצורה שנראית לכאורה שלילית ביותר. בני »להמשך

  מעמד האשה ביהדות. נושא זכויות ומעמד הנשים ביהדות משמש ככלי ניגוח מרכזי בידיהם של ארגוני הכפירה. העבודה בנושא הזה היא קלה מאד עבור מנגחי הדת. בניגוד לנושאים אחרים שבהם נאלצים הם לסלף ציטטות ולפברק נתונים, בנושא הזה הם מביאים אכן דברים כהויתם. כל הציטוטים שלהם בנושא הזה הם נכונים. אמת לאמיתה. אז איפה טמון השקר? האם משנאי הדת הצליחו הפעם לשמור על מאוזנות מינימלית? הסילוף המרכזי בנושא הזה אינו טמון במה שהם כן מביאים, אלא במה שהם אינם מביאים. כנגד כל מאמר חז"ל שמעמיד את הנשים כפחותות בנושא מסוים, ישנו מאמר חז"ל הפוך בנושא אחר שמעמיד אותם בעמדת עליונות בנושא אחר. מכפישי הדת יודעים לצטט למשל את "נשים דעתם קלה", אך לעולם לא יביאו את "בינה יתירה ניתנה בנשים". הם יביאו את העובדה שאשה אינה יורשת, אך לא יספרו לכם שבעל חייב במזונות אשתו, ובכל צרכיה, והיא איננה חייבת לפרנס אותו, ואת העובדה »להמשך