תורה שבעל פה, שמירה או התפתחות

מאת: הדוס | 04/02/2011 שאלות ותשובות

שאלה -

כפי שכתוב ברמב"ם שהמחלוקות נובעות משיבושים וטעויות וכתוצאה כ' תמיד נפסק לחומרה מחוסר ידע, וכפי הנראה בעוד 200 שנה המושג של 40 יום בכותל יהפך למנהג בקהילות מסוימות ועוד ישאלו מה הדין במי שפספס וכו' אז אולי חצי מהתורה שלנו כנ"ל
 

תשובה -

א. הטענה שתמיד הולכים לחומרא איננה נכונה. בדאורייתא הולכים לחומרא ובדרבנן הולכים לקולא.

ב. כמעט מאה אחוז מהמצוות והדינים שיהודי מקיים בחיי היום יום, זה דברים שכתובים מפורש או בתורה או בגמרא. במהלך אלף שש מאות שנה מאז חתימת התלמוד נוספו בעיקר תוספות קטנות ממש בשולי הדברים. תעבור על סדר יום של יהודי ותראה -

נטילת ידים - דינא דגמרא.

ברכות השחר - כנ"ל.

תפילין - דאורייתא.

טלית - דאורייתא.

פסוקי דזמרא - ברובו דינא דגמרא. אם כי בגמרא זה מנהג טוב ולא חיוב גמור.(כל האומר תהילה לדוד וכו', רש"י שם ובפוסקים)

קריאת שמע - דאורייתא.

ברכותיה - משנה בברכות.

שמו"ע - להרמב"ם פעם ביום דאורייתא, היתר דרבנן, להרמב"ן הכל דרבנן. פרקים שלמים בברכות.

חזרת הש"ץ - דרבנן.

נפילת אפים - גמרא.

קריאת התורה - כתוב בגמרא, שזה תקנה קדומה, מימות משה רבינו.

אשרי - גמרא.

ובא לציון - מנהג.

קדושה דסידרא - גמרא.

שיר של יום, פיטום הקטורת - יסודו בחז"ל, יעוין בפוסקים.

עלינו לשבח - מנהג.

שים לב שגם מעט המנהגים, הם דברים צדדיים, שלא לוקחים הרבה זמן. הדברים הארוכים והמרכזיים הם כולם מדאורייתא או מחז"ל.

ארוחת בוקר -

נטילת ידים - גמרא.

ברכות שלפני האוכל - משנה.

ברכת המזון - דאורייתא.

לימוד תורה - דאורייתא.

מנחה - משנה.

אשרי שלפני - גמרא.

קריאת שמע של ערבית -דאורייתא.

ברכותיה - משנה.

שמו"ע - משנה, אם כי לא כחיוב גמור.

קריאת שמע על המיטה - גמרא.

המסקנה -

כמעט כל המצוות שיהודי עושה מוזכרות בתורה או בחז"ל. מאז חתימת התלמוד לא התווסף כמעט שום דבר, וגם המנהגים שכן התווספו זה בדרך כלל דברים שנזכרו בגמרא אך לא כחיוה אלא כמנהג טוב, או הרחבה של המצוות דרבנן, כמו הפיוטים בראש השנה.

דווקא בחגים הנוכחות של המנהגים יותר בולטת, וגם בהם הם רק חלק קטן ממצוות היום. אלא שהמנהגים מטבע הדברים נותנים לחגים את הצביון והרגש.

בראש השנה - תקיעת שופר דאורייתא, התפילות דרבנן. הסעודות דאורייתא, הסימנים מדינא דגמרא. הפיוטים הם מנהג, אבל זה לא משהו חדש. כבר בגמרא כתוב שצריך להתפלל, לחזור בתשובה, ולעורר רחמי שמים בימים נוראים, אז הפיוטים בסך הכל מיסדו את העניין. כנ"ל לגבי הסליחות.

יום כיפור - הצום דאורייתא, היתר כמו בראש השנה. רק ה"קיטל" אצל האשכנזים זה מנהג. וגם זה כמו שהתבאר לגבי הפיוטים והסליחות.

סוכות - הסוכה והמינים דאורייתא. הערבות - מוזכר בגמרא כמנהג נביאים. קישוטי סוכה למשל, זה מנהג שנותן לחג את היופי החיצוני.

חנוכה - הנרות דרבנן, הסופגניות וכל היתר - מנהגים שנותנים את הצבע. הם לא הפכו לדינים למרות שהם קיימים דורות.

פורים - כל מצוות היום דרבנן, מוזכרות כבר במגילה, קריאת המגילה - משנה. כל היתר מנהגים תחת הכותרת "ימי משתה ושמחה." איך היה נראה פורים בלי מסכות ואוזני המן?

פסח - חמץ ומצה דאורייתא. ליל הסדר - כמעט הכל או דאורייתא או דרבנן, חוץ מכמה מנהגים קטנים פה ושם. קטניות - מנהג שנבע ממציאות בעייתית.

ספירת העומר - דאורייתא, ויש אומרים שבזמן שאין בית המקדש קיים דרבנן.

שבועות - החג עצמו דאורייתא, להיות ערים בלילה - מנהג, שנשאר מנהג למרות שהוא קיים כבר מאות שנים. שוב ראיה להנ"ל.

תשעה באב - דרבנן, חוץ מהקינות, שזה כרגיל המנהג שנותן את הצביון. אם כי, יסוד הדין להתאבל ולהצטער כתוב בחז"ל, הקינות רק מסדו את העניין.

למנהגים שסביב החגים יש ערך עצום, הם נותנים הרבה רגש וחום לחיי היהודי. בלעדיהם, החגים היו הרבה פחות עוצמתיים.

בברכה.

תגובות

מסורה

יעקב | 06/02/2011 17:58:23

שאלה ששאלתיספר אנשים אם תורה שבעל פה נמסרה למשה בסיני והיא עברה במדויק מחכם לחכם אז איך זה שיש ככל כך מחלוקות בדיברי חכמים ופוסקים לפי הרוב מה זה אומר שהיו שני תורות שנמסרו וכל אחד מכיר תורה אחרת (ואין צורך לומר לי שזה וזה דברי אלןקים חיים שזה התחמקות מלתת תשובה )
ומיכון שיש הרבה פוסקים האם הם לא קיבלן את הידע וכל הזמן הם צריכים לפסוק מחדש והאם הם אוסרים משהו היום מה זה אומר על מי שהיה לפני הפסיקה החדשה ומה זה אומר על החכם הקודם שלא ידע את הפסיקה החדשה כי הכל נמסר למשה בסיני או שלא ?

תגובת הדוס: א. תמיד יש שאלות חדשות שלא נמצאות בידע המקורי, ונתונות לשיקול דעת.
ב. חז"ל כתבו הרבה תקנות, וחלק גדול מהמחלוקות זה איך לתקן.
ג. במה שלא שייך לשני הקטגוריות הללו, אז כמעט כל המחלוקות נוגעות לדברים שוליים, במקרים רחוקים, חוץ ממקומות בודדים ממש.

מסורה

תגובה | 07/02/2011 18:56:06

אני מדבר על רצף האמירה שהתורה לא השתנתה ממשה עד היום האם רק תורה שבכתב או גם תורה שבעל פה? מיכוון שמה מסר את כל התורה שבעל פה ליהושוע וכו זה אומר שהתורה הועברה מדור לדור במדויק אז איך זה שיש מחלוקות זו היתה השאלה ולדבריך משה לא צפה את כל השינוים והרי התורות נמסרו למשה מאת השם אז השם גם לא צפה את השינוים ? ןאין בכונתי לזלזל או לכפור בידע שנסר מדור לדור ומיכון שהתורה עברה בעל פה ונראה שלא בדיוק מרבי כי כל אחד שהעביר בטוח לא העביר מילה במילה מה שנאמר לו
(קח כל סיפור ותעביר לפלוני והוא יעביר הלאה האדם השלישי יספר כבר סיפור שונה וכך הלאה ובעשירי או יותר לא יותר מין הסיםור המקורי דבר כל זה על סיור בעל פה)
ןלכן השאלה האם מה שמסר משה ליהושע זה מה שאנו יודעים היום או זה משהו שונה לחלוטין ומהכתובים אנו יודעים שלא היה רצף במאת האחוזים ממשה עד היום בהעברת הידע

תגובת הדוס: א. הקב"ה כתב בתורה שיהיו שאלות חדשות ומחלוקות ועל דעת כן ניתנה תורה. הרי כתו ב"כי יפלא ממך", וכן "אחרי רהים להטות".
ב. ברור שידיעת התורה התמעטה והלכה עם הדורות. כתוב בגמרא שהיו הרבה הלכות שהשתכחו.

מסורה

יעקב | 08/02/2011 16:07:32

כתוב "כי יפלא ממך", עד כמה שאני יודע מדובר בעם הארץ שלא מכיר את הדין ולא בפוסק שבטוח יודע את הדין
ב. ברור שידיעת התורה התמעטה והלכה עם הדורות. כתוב בגמרא שהיו הרבה הלכות שהשתכחו.

אז מה שנובע מתשובתך לשאל זה שמה שמשה העביר ליהושוע זה לא מה שאנו מכרים היום אלט דבר שונה וכן לומר היום מה שאנו מכרים כתורה שבעל פה כתורה מיסני זה לא מדויק ומה שאנו מכרים כתורה שבעל פה זה תוצר של לימוד ויכוח ופשרה ולא תורה אלוקית שנמסרה למשה והועבר הלאה ואם זה כך מה העדיפות של רב זה על אחר והבנת התורה שבכתב בדרך שונה ולא רק בדרך האורתדוכסית וזה לא אומר שהדרך האורתודוכסית לא נכונה או שגויה אלא אחד הפרושים מיני רבים לתורה מיכון שאין לנו ידיעה ברורה לגבי מה שהועבר או לא הועבר ואם הועבר בצורה מדויקית ובזה גם אתה מסכים שלא הכל עבר במדויק

תגובת הדוס: א. היסודות של התורה שבעל פה הם ממשה מסיני ולא יכולה ליפול בהם טעות. כל המחלוקות הם בשוליים ממש.
ב. התורה הפנתה אותנו בכל הספיקות לחכמים. ולכן, גם אם הרב טועה, ההלכה היא כמותו.
ג. התורה גם כתבה מה עושים כשיש מחלוקות - "אחרי רבים להטות".
ד. אין פרשנות אחרת לתורה מלבד הפרשנות האורטודוקסית. מי שלא מאמין בתורה משמים, כמו הריפורמים והקונסרבטיבים, הפרשנות שלו אינה רלוונטית. וכמו כן, אנשים פשרנים שיראת שמים אינה בוערת בקרבם, אינם רלוונטיים לצורך העניין, ואל להם להביע דעות.

יעויין בקישור המצורף.

כתב עת תורני | 13/02/2011 14:22:30

http://www.kipa.co.il/upload/users_files/599.PDF
ובתגובות למאמר זה בגליונות הבאים של כתב העת הנ"ל.

תגובת הדוס: תסלח לי על הבוטות בשורות הבאות.
קראתי את המאמר ששלחת. אינני מכיר את הכותב ולא את הבמה שבה הוא כותב.
אבל -
על סמך הידיעות שלי בנושא, ואחרי קריאת הדברים, ברור לי בלי ספק ש -
א. הכותב אינו תלמיד חכם בעל שיעור קומה.
ב. המאמר כולו מסולף לחלוטין.
מתוך כל רשימת חומרות הראשונים שכתב, ישנה רק חומרה משמעותית אחת שבאמת איננה מוזכרת בגמרא, והיא החומרה שלא להעביר מיד ליד.
מלבד זאת, כל מי שרגיל ללמוד גמרא מבין שכשהגמרא כותבת רשימה כזאת היא מתכוונת לכל כיוצא בזה. ואין לגמרא צורך לרדת לפרטי פרטים.
ג. יש לי עוד דברים חמורים לומר בנושא, התאפקתי וכתבתי רק את הנוגע לעניין.