יציאת מצרים – פרק ד' – האם בעידן העתיק יכלו לשכתב את ההיסטוריה?
בפרק הקודם הראנו את ההבדל היסודי שבין סיפורי התנ"ך, לשאר סיפורי ההבל של האומות החשוכות, שבאותה תקופה היו עסוקים בהשתחוויה לפרות, בהקרבת קרבנות אדם, ובסיפורי בדים על פיות ומפלצות.
בפרק הזה נלך שלב אחד קדימה.
עכשיו נשאלת השאלה הבאה. נכון. אתה מוכיח שאכן אין דמיון בין סיפורי המקרא לאגדות ההזויות של שאר העמים. אבל אולי בכל זאת, היות ואנשים בזמן ההוא היו מאד תמימים, אז אולי סיפרו להם סיפור נחמד. או לחילופין, לקחו איזה סיפור שהיה בעבר הרחוק, והלבישו אותו בעטיפה מיסטית?
השאלה המרכזית שעומדת לפתחינו היא, האם בעידן העתיק דבר כזה היה יכול לקרות.
ובכן רבותי, לדעתי ישנה אפשרות מאד מאד פשוטה לבדוק את הטיעון הזה. לא צריך להיות גאון גדול כדי לבצע את הבדיקה הזו.
הבדיקה הזו בנויה על עקרון אחד.
אם אכן יצירת הסטוריה ניסית בעידן העתיק, הייתה פעולה ברת ביצוע, אין ספק שכל העמים ודתות כולם היו מנצלים את הפירצה הזאת. ומי שלא היה מנצל את זה, היה טיפש גמור. הרי כל אדם שממציא דת, רוצה למצוא לדת שלו כמה שיותר "ראיות". ואין לך ראיות יותר מוחצות, מאשר אירועים ניסיים שאירעו לפני קהל עצום של מיליוני אנשים. אחד הכסילים כתב בספרו שאת התורה כתבו מלכי יהודה בנסיון לבסס את מלכותם. אבל האם מלכי יהודה היו המלכים היחידים בעולם שרצו לבסס את מלכותם? הרי לא היה מלך אחד מתוך מאות אלפי מלכים שהיו בהסטוריה, שלא היה שמח לבסס את שלטונו וגחמותיו השונות תחת הילה דתית, היישר בשליחותו של האלוקים בכבודו ובעצמו. למה הם לא המציאו סיפורים דומים, על אלוקים שעשה ניסים גלוים לעיני מיליוני אנשים פעורי פיות? למה הם לא יכלו לנצל כל מיני זכרונות הסטוריים עמומים, להוסיף להם נופך מיסטי, ולהלעיט בהם את מוחותיהם של ההמונים? הרי למלכים הללו היה כח הרבה יותר גדול ממלכי יהודה, שהיו ממלכה קטנה מאז הפילוג? הרי בעידן ההוא המלך היה כל יכול. המלך היה עושה את עצמו לעבודה זרה, כולם היו משתחוים לו, ומי שלא היה סוגד לו היה הופך לבשר טחון, מהר מאד. המלכים הללו היו יכולים לכתוב איזה ספר שעלה בדעתם, ולהכריח כל אזרח לקרוא אותו שלוש פעמים ביום, מעל גג ביתו, בקול רם. אז למה הם לא עשו את זה? הם היו טיפשים?
אם נחפש בכל המיתולוגיות העתיקות, לא נמצא זכר לאיזשהו אירוע ניסי שאירע לפני עם שלם של מיליוני אנשים.
למה? למה אף אחד לא חשב על הרעיון? אפילו לא ברמה של התורה. לא שרשרת אירועים ארוכה במשך ארבעים ואחת שנה. לפחות משהו. משהו אחד קטן. כלום. אפס.
יש רק סיבה אחת למה כל זה לא נעשה. זה לא נעשה, כי זה בלתי אפשרי. נקודה.
אגב, זה גם מוכיח שאנשים באותו זמן לא היו כל כך תמימים, כמו שמנסים למכור לנו.
זה היה בלתי אפשרי אפילו אצל עובדי העבודה זרה הכי פרימיטיביים. קל וחומר אצל עם ישראל, העם הכי אינטליגנטי בעולם העתיק (וגם במודרני, עין ערך פרסי נובל) העם היחיד שסרב להאמין לעבודה הזרה.
זה היה בלתי אפשרי כאירוע בודד, קל וחומר בסדרת אירועים של ארבעים ואחת שנה.
גם כסיפור בעלמא, שבא לבסס גחמותיו של מלך מסוים, זה לא היה קיים, קל וחומר כסיפור שכתוצאה ממנו מוטל על כל העם לקיים תורה שלימה, של 613 מצוות, שחלקם מצוות מאד לא פשוטות לביצוע, כמו שמיטה, יובל, ועליה לרגל.
לסיכום, סיפורי התורה הם אירועים היסטוריים בלתי ניתנים לשכתוב, והעובדה שבשום מקום בעולם לא הצליחו לשכתב אירועים ניסיים בכזה סדר גודל, ואפילו לא קרוב לזה, מוכיחה את הדבר כאלף עדים.
תורת אמת נתן לנו,
ברוך אשר בחר בנו.