יציאת מצרים פרק ה' – היציאה והממצאים הארכיאולוגים.
בואו נתאר לעצמינו את הסיפור הבא.
השעה 12:00 בלילה. בתחנת המשטרה בתל אביב מתקבל צלצול טלפון בהול. על הקו עומדת אישה מבוהלת, שמדווחת לכונן על צרור יריות, שנשמע מתוך דירה בבניין משותף. עשר דקות לאחר מכן, השוטרים מוצאים את עצמם ליד דלת נעולה. שקט. עוד דפיקה, עוד שתיים, השוטרים פורצים את הדלת, ומציצים פנימה בזהירות. הם נכנסים לסלון. על הרצפה, ליד השולחן, שוכבת גופה מדממת. הם נכנסים למטבח, ושם הם מוצאים צעיר חיוור, על גופו רובה, ומפיו נודף ריח חריף של אלכוהול. הגופה והרובה נשלחים לזיהוי פלילי, והחשוד נשלח אחר כבוד לתא המעצר.
לאחר מספר חודשים, נפתח משפטו של החשוד.
התביעה מצדה, מביאה לבית המשפט את הנתונים שנמצאו בבדיקה הפלילית. ואלו הם.
א. עשר דקות לאחר הרצח, החשוד והגופה היו לבדם בדירה נעולה.
ב. בגופו של הנרצח נמצאו חמישה כדורים.
ג. ברובה של החשוד היו חסרים חמישה כדורים.
ד. הכדורים שנמצאו בתוך הגופה הם בדיוק מאותו סוג שהיו ברובה.
ה. אי לכך ובהתאם לזאת, מה יותר פשוט מאשר לומר, שהכדורים שנעלמו מהרובה של החשוד, הם הם שנמצאו בגופתו של הנרצח.
עורך הדין של הנרצח מצדו, אינו מתווכח עם הנתונים, אבל מציג פרשנות שונה לחלוטין.
א. חמשת הכדורים החסרים בנשקו של החשוד, אינם קשורים כלל לאירוע. שבועיים וחצי לפני האירוע, ניסה החשוד לצלוף בשקית הליום, במהלך טיול משפחתי במדבר יהודה.
ב. הרצח נעשה על ידי אדם זר שנכנס לדירה ונמלט.
ג. הדלת ננעלה על ידי החשוד, משום שחשש משובו של הרוצח.
ד. אי לכך יש לשחרר את החשוד מחוסר ראיות.
האם יהיה בית משפט בעולם שיקבל את גרסתו של הרוצח? וודאי שלא.
ומדוע לא? וכי אפשר והוכיח שגרסתו של החשוד אינה נכונה? אולי באמת!?
אלא מאי, כאשר אנחנו רואים שפה יש חמש כדורים, ופה חסרים חמש כדורים, פה יש אדם שיכור עם נשק, ופה יש גופה, ושניהם נמצאים בתוך דירה נעולה, ההיגיון הפשוט אומר שזה לא צירוף מקרים.
עכשיו בואו נעבור מהמשל לנמשל.
מה קורה ביציאת מצרים.
א. לעם ישראל יש מסורת על יציאה ניסית ממצרים.
ב. מסורת זו ידועה בכל אזור המזרח התיכון, בשם ה"הקסוס".
ג. למצרים עצמם יש מסורת דומה. כמובן שבסיפור שלהם הם יוצאים בצורה יותר מכובדת.
ד. נמצא פפירוס שמתאר את עשרת המכות בצורה מדהימה. הוא גם מתאר את העבדים והשפחות שאינם סובלים כלל.
ה. יש עוד מכמכים מצריים שמדברים על יציאה של שני שבטים של עבדים. זה מתאים לדברי חז"ל שחלק משבט אפרים הצליחו לצאת לפני הזמן בכחונהרגו בדרך.
ו. במיתולוגיה המצרית מופיע המשנה למלך שמנבא למלך על שבע שנות רעב. מקביל ליוסף.
ז. ועוד ועוד.
ח. כל מה שנותר לנו זה לעשות אחד ועוד אחד. מה יותר פשוט.
אבל הרי הארכיאולוגים לא יכולים להרשות לעצמם כזה ברוך.
אז מה עשו?
בדיוק מה שעשה עורך הדין של החשוד.
החליטו להזיז את הכרונולוגיה המצרית בשש מאות שנה אחורה. ואז ממילא, לא מעניין אותנו שכל הממצאים מתאים בדיוק לתנ"ך, כמו כפפה ליד. אמנם זה מתאים בצורה מפליאה, אבל זה ממש במקרה. קרה מקרה. מה יש? לא קורים לפעמים דברים מופלאים? אם מעגל קרבס נוצר במקרה, על עשרות חלבוניו ומערכותיו, אז יש לנו הוכחה מדעית, שלפעמים קורים דברים מוזרים. מה קרה? מה הלחץ?
על פי מה החליטו הארכיאולוגים להזיז את הלוח המצרי?
בואו נראה.
ואני מבקש לא לצחוק. לא יפה.
הנה, מתוך וויקיפדיה.
משלחת גרמנית למצרים, בראשותו של קארל ריכרד לפסיוס היא שקבעה את עקרונות הכרונולוגיה המצרית. בעזרת צו מלכותי מימיו של תלמי השלישי, המורה להוסיף יום בכל שנה רביעית, הסיקו החוקרים שעד זמנו היו השנים המצריות כולן בנות 365 ימים, ללא עיבור שנים וללא כל התאמה אסטרונומית אחרת. מכיוון שאורך השנה האמיתית הוא כשש שעות יותר מ-365 יום, חל פיגור מתמיד בין מועדי החגים המצריים לבין מערכת הכוכבים השמימית, ששנתה היא כאמור, יותר מ-365 יום. עוד נתגלה, כי המצרים הקדמונים נהגו לחגוג את מועד זריחתו השנתית של הכוכב סיריוס, שזוהה עם האלה איזיס. המצרים ייחסו לו חשיבות רבה והופעתו בשמי הבוקר לפני זריחת השמש בישרה את היפוך הקיץ ואת עונת ההצפות של הנילוס, אירוע חשוב ביותר מבחינה חקלאית.
בדיקה אסטרונומית פשוטה מראה, כי רק אחת ל-1460 שנה, נפגש יום זריחת סיריוס עם זמן מסוים ביממה מסוימת. המצרים נהגו לציין את נקודת המפגש של סיריוס עם ראש השנה המצרית, מפגש שמתרחש מדי 1460 שנה. לא ידוע מתי חל ראש השנה הזה, אך המלומד הרומאי קנסורינוס, בן המאה השלישית, מציין כי המפגש האחרון שלפני תקופתו חל בשנת 140 לספירה. החשבון מראה כי לפי זה, הפעמים הקודמות שבהן אירע מפגש זה היו בשנת 1320 , 2780 ו-4240 לפני הספירה. מעתה חיפשו החוקרים בתעודות העתיקות אזכור למפגש זה ובתקופתו של איזה פרעה הוא התרחש. בעזרת מערכת הנחות מורכבת ומסועפת, הצליחו החוקרים למקם שלשה פרעונים קדומים באופן מוחלט. מעתה ואילך ניתן היה לקבע את הכרונולוגיה המצרית ולהפוך אותה לבסיס כרונולוגי עבור תקופות ואירועים שונים, הן בהיסטוריה של מצרים והן בהיסטוריה של ארצות אחרות בעת העתיקה.
הבנתם?
לא יאומן!!!
כל הסיפור המשונה הזה עומד על כרעי תרנגולת. לא סתם תרנגולת, תרנגולת תרנגולת.
כל התיארוך המשונה הזה עומד בסך הכל על משפט אחד של איזה מלומד רומאי, שאולי חלם משהו בלילה, אחרי שאכל מדי הרבה בארוחת ערב. הוא לא ראה בעצמו, זה היה לפני שנולד. אבל כנראה שככה סבתא שלו סיפרה לו. אין ספק. ראיה משכנעת ביותר...
והמקור המפוקפק הזה, הוא יותר חזק מכל הראיות והמימצאים שבעולם. גמרנו.
מילה אחת של איזה רומאי, שווה יותר מכל העדויות. אז מי הוא הפתי שמאמין לכל מה שמספרים לו? זה שמאמין לעם שלם שראה במו עיניו, או זה שמוכן לומר את הדבר הכי משונה, על סמך משפט אחד של מישהו שאמר משהו.
ואני כבר לא מדבר על זה שגם אחרי אותו משפט יש צורך בסידרה שלימה של הנחות.
ואחרי כל זה, תוכלו לקרוא את המשפט המחוצף, "לא נמצאו הוכחות ליציאת מצרים".
זה פשוט מדהים לראות מה לא עושים כדי לטשטש את האמת שאולי לא עריבה לאוזניהם של כמה אנשים.
כמובן שכל הזכויות שמורות לעמנואל וליקובסקי. האיש שלא נתן שיסתמו לו את הפה, גם כשהוקיעו אותו על כל בימה אפשרית, על כך שהעיז בחוצפתו להציג את הארכיאולוגיה במערומיה, הכפישו את שמו, ופיטרו את זה שאישר להוציא לאור את ספרו.
יהי זכרו ברוך.